טבלת אורכי חפיפה ועיגון
אורך חפיפה ועיגון לפי קוטר, גריד ותנאי העגינה — ת"י 466
| קוטר(מ"מ) | חפיפה B400 (טוב)(מ"מ) | חפיפה B400 (רע)(מ"מ) | חפיפה B500 (טוב)(מ"מ) | חפיפה B500 (רע)(מ"מ) | הערה |
|---|---|---|---|---|---|
| 6 | 240 | 342 | 300 | 432 | מוטות דקים — בדרך כלל תנאי עגינה טובים |
| 8 | 320 | 456 | 400 | 576 | מוטות דקים — בדרך כלל תנאי עגינה טובים |
| 10 | 400 | 570 | 500 | 720 | מוטות דקים — בדרך כלל תנאי עגינה טובים |
| 12 | 480 | 684 | 600 | 864 | מוטות דקים — בדרך כלל תנאי עגינה טובים |
| 14 | 560 | 798 | 700 | 1,008 | מוטות דקים — בדרך כלל תנאי עגינה טובים |
| 16 | 640 | 912 | 800 | 1,152 | מוטות דקים — בדרך כלל תנאי עגינה טובים |
| 20 | 800 | 1,140 | 1,000 | 1,440 | |
| 25 | 1,000 | 1,425 | 1,250 | 1,800 | מוטות עבים — בדוק עם מהנדס |
| 32 | 1,280 | 1,824 | 1,600 | 2,304 | מוטות עבים — בדוק עם מהנדס |
מקור: ת"י 466 — בטון מזוין: תכנון וביצוע
חפיפה ועיגון בבטון מזוין — הסבר ת"י 466
חפיפה ועיגון מהווים אלמנטים בסיסיים בתכנון ובבנייה של בטון מזוין, שמטרתם להבטיח את המשכיות הכוחות במבנה. חפיפה מתייחסת לחיבור בין שני מוטות פלדה על ידי הצבתם זה על גבי זה בתוך הבטון, בעוד שעיגון כולל קיבוע קצה המוט בתוך חומר הבטון כדי למנוע החלקה או ניתוק. תפקידם העיקרי הוא להעביר כוחות מתיחה, דחיסה וכיפוף בין המוטות הפלדה לבטון הסובב, ובכך לשמור על יציבות המבנה, למנוע כשלים מבניים ולשפר את עמידותו בפני עומסים שונים.
התקן הישראלי 466 מספק הנחיות מפורטות לקביעת אורכי החפיפה והעיגון, תוך התחשבות בגורמים כגון קוטר המוט, חוזק הבטון, אופי העומסים והסביבה בה נבנה המבנה. התקן מציג מקדמי כפל לחישוב האורכים המינימליים הנדרשים, כאשר ה-B400 דורש מקדם בסיס של 40d בתנאי עגינה טובים, ו-B500 דורש 50d — בשל חוזקו הגבוה יותר שמגביר את הכוח שיש להעביר לבטון.
ההבדל בין B400 ל-B500 בא לידי ביטוי בעיקר בחוזק המתיחה: B400 מציינת פלדה בעלת גבול כניעה של 400 מגהפסקל, ואילו B500 מגיעה ל-500 מגהפסקל. בשל חוזקו הגבוה של B500, נדרשים אורכי חפיפה ועיגון ארוכים יותר כדי להעביר את הכוח הגדול יותר לתוך הבטון. לדוגמה, עבור Ø12 בתנאי טוב: B400 דורש 480 מ"מ ואילו B500 דורש 600 מ"מ. הבחנה זו משפיעה ישירות על תכנון המבנה ועל בחירת החומרים.
תנאי עגינה טובים ורעים — כיצד להבדיל
לפי תקן ת"י 466, תנאי עגינה מוגדרים בהתאם למיקום המוט בתוך הבטון ולאיכות הדבקה שנוצרת בין הברזל לחומר הסובב אותו. תנאי עגינה טובים מתקיימים כאשר המוט ממוקם בתחתית קורה, לרוחב תא בבטון המוצק בצורה תקינה, ובפניו הצדיים אין כיסי אוויר — כדוגמת מוטות תחתית קורה, מוטות רצפה, ומוטות עמוד שבטחותם הבטון מהצד.
תנאי עגינה רעים מתקיימים בחיזוקים עליונים בקורות, באזורים צפופים של זיון, ובכל מקום שבו הבטון נוטה לכסות את המוט בצורה לא אחידה בשל כבידה והתגבשות. לדוגמה, מוט עליון בקורה המוצקת בטון מלמטה, חיזוקים בגגון קשת, או מוטות בגובה > 300 מ"מ מעל תחתית היציקה — כולם ייחשבו לתנאי עגינה רעים.
כאשר משתמשים בטבלת תנאי עגינה טובים עבור מוט שבפועל מצוי בתנאי עגינה רעים, תוצאת הכשל עשויה להיות קטסטרופלית: אורך החפיפה לא יספיק להעביר את הכוח המלא, והמוט עלול להחליק תוך אלמנט בבטון תחת עומס. לדוגמה, שימוש ב-40d במקום 57d עבור B400 בתנאי רע, מוריד את קיבולת העברת הכוח ב-30%. לכן, חיוני לזהות נכון את תנאי העגינה לפני קביעת אורכי החפיפה.
תקנים
- ת"י 466 — בטון מזוין: תכנון וביצוע
שאלות נפוצות
צריך הצעת מחיר?
קבל הצעת מחיר מספקי ברזל מאומתים באזורך — בחינם וללא התחייבות.