טבלת רדיוסי כיפוף מינימליים

רדיוס הכיפוף הוא המרחק המינימלי מהמרכז של עקומה עד לקו המרכזי של המוט, והוא מוגדר בתקנים כדי להבטיח את שלמות המבנה. קיומו של רדיוס כיפוף מינימלי נובע מהצורך למנוע נזקים פוטנציאליים, כגון התעוותות, שברים או הפחתה בחוזק החומר. כיפוף חריף מדי עלול לגרום לעיוות פלסטי או לכישלון מוקדם, ולכן תקן ת"י 466 קובע ערכים מינימליים על פי גורמים כמו גודל המוט וסוגו. לפי ת"י 466, מוטות ברזל זיון מחולקים לשלוש קבוצות קוטר: קבוצה קטנה (Ø6 עד Ø16) הדורשת רדיוס של 4d, קבוצה בינונית (Ø20 עד Ø25) הדורשת רדיוס של 7d, וקבוצה גדולה (Ø32) הדורשת רדיוס של 10d. ההבחנה בין הקבוצות משקפת את ההבדל במאמצים הפנימיים הנוצרים בעת כיפוף מוטות בעובי שונה, ומבטיחה שהמוטות יכופפו ללא פגיעה בחוסנם המכני. ההבדל בין כיפוף הווק לכיפוף חישוק מתבטא במטרת הכיפוף. כיפוף הווק כולל קיפולי קצה של מוטות ראשיים — 90° או 180° — הנדרשים לעיגון קצות המוטות בבטון. כיפוף חישוק משמש להכנת חישוקים המחזקים עמודים וקורות — בדרך כלל 135°. לפי ת"י 466, שתי הפעולות דורשות אותו רדיוס מינימלי לאותה קבוצת קוטר.

בכיפוף ידני של מוטות, שגיאות שכיחות כוללות הערכת רדיוס כיפוף לא מדויקת, הנובעת מהיעדר כלים מדידים מתאימים או תלות במיומנות הפועל. שגיאה זו מובילה לעיתים לכיפוף חריף מדי ופגיעה בחוסן המוט. בכיפוף במכונה, שגיאות נפוצות נגזרות מכיול לקוי או הגדרות שגויות, אשר עלולות לגרום להפרשי מדידה אף כשהתהליך נראה ממוכן. שתי השיטות דורשות תשומת לב מרבית לרדיוסי המינימום הנקובים בת"י 466. כיפוף מתחת לרדיוס המינימלי יוצר מאמצים פנימיים מוגברים, העלולים לגרום לעיוותים, סדקים או הפחתה משמעותית בחוזק המוט. בקוטרים גדולים כגון Ø25 ו-Ø32, הדבר עלול לגרום לסדק גלוי במוט בזמן הכיפוף עצמו. לכן הקפדה על רדיוסי המינימום היא דרישה בטיחותית ולא המלצה בלבד. בטרם הצקת הבטון לפי ת"י 466, יש לבדוק: (1) שרדיוסי הכיפוף בפועל עומדים בטבלה — בשימוש בסרגל מדידה; (2) שאין סדקים גלויים בפינות הכיפוף; (3) שמיקום החישוקים תואם לתוכניות המבניות; (4) שאין חריגה מהכיסוי הבטוני המינימלי לפי ת"י 466.