קונה מעבים וסוללות קירור: 12 עד 20 ₪ לקילוגרם, נחושת מלאה עד 32 ₪

מחירון מעבים לפי הרכב המתכת

הטבלה מסודרת לפי הרכב ולא לפי שם הרכיב, כי זה מה שקובע את המחיר. שני מעבים שנראים זהים מבחוץ יכולים להיות בפער של פי שלושה בתמורה.

איך מזהים מה יש לכם בלי לפרק

זו השאלה שקובעת את כל התמחור, והיא ניתנת למענה בשלושים שניות בלי כלים.

הסתכלו על הצנרת בקצה הסוללה. בקצה כל מעבה הצינורות מתעקלים ויוצאים מהסנפירים. שם רואים את החומר חשוף. נחושת היא בצבע אדמדם חום, ואם היא התחמצמה היא תהיה כהה יותר אבל עדיין בגוון חם. אלומיניום הוא אפור בהיר וקר, בלי שום נטייה לאדום.

גרדו קצה של צינור בציפורן או במברג. שריטה קלה חושפת את החומר מתחת לשכבת החמצון. נחושת מתחת לשריטה היא ורודה בהירה ובוהקת, ואין טעות בזה. אלומיניום נשאר אפור גם אחרי השריטה.

בדקו את החיבור בין הצינור לסנפיר. זה הסימן המובהק למעבה מיקרו צ׳אנל. במעבה רגיל רואים צינורות עגולים שעוברים דרך מסרק של סנפירים דקים. במיקרו צ׳אנל אין צינורות עגולים בכלל, אלא לוח שטוח ואחיד שנראה כמו רדיאטור של מכונית חדשה. אם אתם רואים לוח שטוח, זה אלומיניום מלא.

ויש בדיקה רביעית שעוזרת כשלא בטוחים: מגנט. לא נחושת ולא אלומיניום מגנטיים, ולכן אם המגנט נדבק, מה שמצאתם הוא מארז פח או חיזוק פלדה ולא המעבה עצמו. זה שימושי כדי לדעת מה להוציא.

מה שלא עובד: לשפוט לפי הצבע של הסנפירים מרחוק. סנפירי אלומיניום יכולים להיראות אפורים, שחורים או בצבע נחושת אם הם צבועים או מצופים, ובמערכות שעמדו בחוץ הם לרוב מכוסים אבק. תסתכלו על הצנרת ולא על הסנפירים.

למה יחס המתכות הוא כל הסיפור

הטווח הרחב בטבלה, בין 12 ל-20 שקלים, אינו חוסר החלטה. הוא משקף הבדל אמיתי בין מעבים שונים, וכדאי להבין מה מזיז בתוכו.

מעבה הוא בהגדרה חומר מעורב. הנחושת היא הצנרת שבה זורם הקרר, והאלומיניום הוא הסנפירים שמעבירים את החום לאוויר. הנחושת שווה כמעט פי שבע מהאלומיניום לפי משקל, ולכן כל אחוז בהרכב מזיז את המחיר.

מה שקובע את היחס הוא בעיקר עובי הצנרת וצפיפות הסנפירים. במערכות ותיקות הצנרת עבה יותר, כי כך בנו לפני עשרים שנה, ולכן מעבה ישן לרוב מכיל יותר נחושת ביחס למשקלו. במערכות חדשות הצנרת דקה יותר והסנפירים צפופים, והיחס נוטה לכיוון האלומיניום.

הגורם השני הוא גודל המערכת. במזגן ביתי קטן הסוללה דקה, לרוב שורה אחת או שתיים של צינורות. במערכת מסחרית ותעשייתית הסוללה עבה ועמוקה, עם שלוש עד שש שורות, והנחושת בה משמעותית יותר. זו הסיבה שמעבים ממערכות גדולות נמצאים בקצה העליון של הטווח.

והגורם השלישי הוא עצם סוג הרכיב. מחליף חום במערכת מים קרים אינו מעבה אוויר: הוא בנוי כצנרת נחושת עבה ללא סנפירי אלומיניום כלל, ולכן הוא כמעט נחושת טהורה ומתומחר בהתאם.

זו גם הסיבה שאנחנו מבקשים תמונה בתקריב ולא תיאור. תיאור של "מעבה ממזגן" יכול להיות כל דבר בין 3 ל-32 שקלים לקילוגרם. תמונה של הצנרת בקצה הסוללה אומרת לנו מיד באיזה טווח אנחנו. למחירון הנחושת המלא ראו מחיר נחושת לקילוגרם לפי סוג.

סוגי מעבים וסוללות ומה מייחד כל אחד

בשטח יש חמש משפחות עיקריות, ולכל אחת הרכב ומחיר אחרים.

איך מוציאים מעבה מיחידה בלי להרוס את הערך

מעבה שנחתך גרוע מאבד חלק מערכו, ולכן שווה לדעת איך זה נעשה נכון.

הדבר הראשון, ולפני הכול: הגז חייב לצאת קודם. פירוק מעבה ממערכת שעדיין מכילה קרר אינו רק בעיה חוקית אלא גם מסוכן, כי המערכת בלחץ. זה מוסבר בסעיף הבא בהרחבה.

אחרי שאיבת הגז, המעבה משוחרר מהיחידה. בכל יחידה חיצונית הוא מוחזק בברגים למסגרת הפח, ולרוב מדובר בשש עד שתים עשרה נקודות עיגון. עדיף לשחרר אותם במברגה ולא לחתוך את המסגרת, כי מעבה שנשלף שלם שומר על צורתו ועל הסיווג שלו.

את הצנרת שמחברת את המעבה למדחס חותכים במקצץ צנרת ולא במשחית זווית. מקצץ נותן חתך נקי שלא מרסק את הצינור, והוא גם לא מייצר ניצוצות ולא מחמם את החומר. חיתוך בדיסק משאיר בורדורה ולעיתים שאריות פלדה מהדיסק בתוך הנחושת.

אל תקפלו את המעבה. סוללה שקופלה או שנדרסה כדי להיכנס למכולה היא סוללה שהסנפירים שלה נמחצו על הצנרת, וזה מקשה על ההפרדה במעבדה ומוריד את הסיווג. השאירו אותה שטוחה, גם אם זה תופס יותר מקום.

ולבסוף, השאירו את הצנרת הנלווית מחוברת או אספו אותה בנפרד, אבל אל תזרקו אותה. צנרת נחושת נקייה היא הפריט היקר ביותר בעמוד הזה, והיא שווה יותר מהמעבה עצמו לפי משקל. היא נכנסת לזרם של צנרת נחושת אדומה לשקילה.

גז הקירור: החלק שאסור לדלג עליו

זה הסעיף שאנחנו מקפידים עליו בכל עמוד שנוגע במיזוג, ויש לכך סיבה טובה.

כל מערכת קירור מכילה גז קרר. שחרור שלו לאוויר אסור, והוא גם מזיק: הקררים הנפוצים הם גזי חממה בעלי פוטנציאל התחממות גבוה בהרבה מפחמן דו חמצני. שאיבה נעשית במכשיר ייעודי על ידי טכנאי מיזוג מוסמך, והיא לא פעולה שמאלתרים.

מבחינתנו הכלל פשוט: אנחנו מקבלים רכיבים שהגז מהם נשאב כבר. אם המערכת שלכם עדיין מכילה קרר, אל תתחילו לפרק. תאמו טכנאי שישאב, ואחרי זה הרכיבים פנויים לפירוק ולמכירה.

יש סימן שעוזר לדעת: מערכת שפורקה כהלכה משאירה את הצינורות פתוחים ובלי לחץ. אם אתם חותכים צינור ויוצא ממנו סילון או שומעים שריקה, המערכת עוד בלחץ, והפעולה הנכונה היא לעצור מיד.

לטכנאי מיזוג זה חלק מהשגרה ולא מכשול. מי שעובד בתחום כבר שואב גז בכל התקנה, ולכן החומר שמצטבר אצלו במחסן הוא ממילא נקי ומוכן. לשגרה המלאה של איסוף מטכנאים ראו פסולת מזגנים לטכנאי מיזוג.

מה להפריד לפני השקילה ומה להשאיר

כאן ההחלטות שונות מרוב החומרים באתר, כי מעבה הוא חומר מעורב מעצם בנייתו ולא בגלל חוסר סדר.

שווה בהחלט: להוציא את מסגרת הפח. המסגרת שמחזיקה את הסוללה היא פלדה, והיא משקל שנספר בגרייד הנמוך. היא יורדת בברגים ספורים, והיא לרוב כמה קילוגרמים. זו הפעולה שמעבירה מעבה מטווח של 8 עד 12 שקלים לטווח של 12 עד 20.

שווה בהחלט: להפריד את הצנרת החופשית. כל צינור נחושת שאינו עובר דרך הסנפירים הוא צנרת נקייה, והיא שווה כמעט פי שניים מהמעבה לפי משקל. הקטעים האלה נחתכים במקצץ ונאספים בנפרד.

שווה לרוב: להפריד מיקרו צ׳אנל מהשאר. אם אתם מפרקים מערכות מתקופות שונות, יש סיכוי שיש לכם גם מעבים עם נחושת וגם לוחות אלומיניום מלאים. ערימה אחת של שניהם תתומחר לפי הנמוך. שתי ערימות פותרות את זה.

לא שווה: לנסות להוציא את הצנרת מתוך הסנפירים. זו עבודה כבדה ואיטית, והיא גם מסוכנת: סנפירי אלומיניום הם דקים כנייר וחדים כמו תער. מעבדות המיחזור מפרידות את שתי המתכות בתהליך מכני, ולכן אין צורך שתעשו את זה ביד. היוצא מן הכלל הוא מערכת גדולה עם צנרת עבה במיוחד, ושם שווה לשאול אותנו לפני.

לא שווה: לנקות בחומרים. שטיפה במים וייבוש בסדר גמור ואף מועילים, אבל חומצות וממיסים אינם נדרשים. הם גם מסוכנים ועלולים לפגוע בחומר.

חשבון אמיתי: אותו מעבה, שתי דרכים

הדוגמה הזו חוזרת אצלנו כמעט כל שבוע, ולכן שווה לפרט אותה במספרים.

ניקח טכנאי מיזוג שהחליף מערכת מסחרית וביד שלו שלוש יחידות חיצוניות מפורקות. בכל אחת מעבה נחושת אלומיניום, מסגרת פח, מדחס וקטעי צנרת. סדר הגודל הוא כמה עשרות קילוגרמים של מעבים, כמה קילוגרמים של צנרת חופשית ועוד פח ומדחסים.

דרך ראשונה: לשלוח את שלוש היחידות כמו שהן. זו הדרך המהירה, והיא לגיטימית. יחידה חיצונית שלמה מתומחרת ב-3 עד 4.5 שקלים לקילוגרם, כי היא כוללת פח, פלסטיק, מאוורר ומדחס לצד המעבה. הנחושת שבפנים נספרת בתוך הממוצע הזה ולא לפי שוויה.

דרך שנייה: שעת עבודה של פירוק. המעבים יוצאים מהמסגרות, הצנרת החופשית נאספת לדלי נפרד, הפח נזרק לערימת הברזל והמדחסים נשארים שלמים בצד.

התוצאה: המעבים נשקלים ב-12 עד 20 שקלים לקילוגרם במקום ב-3 עד 4.5, כלומר בפער של פי שלושה עד פי חמישה על אותו חומר בדיוק. הצנרת החופשית נשקלת ב-29 עד 32 שקלים. הפח נספר בזרם הברזל, והמדחסים נשקלים בנפרד.

על שלוש יחידות מסחריות ההפרש בין שתי הדרכים הוא מאות שקלים, ולעיתים יותר, על עבודה של שעה. זו הסיבה שטכנאי שעושה את זה באופן שגרתי מגיע לסכום שנתי אחר לגמרי ממי שמוסר יחידות שלמות.

ההסתייגות ההוגנת: ביחידה ביתית אחת ההפרש קטן בהתאם, ולא בטוח שהוא מצדיק את הזמן. ההיגיון הזה מתחיל להשתלם בכמות, ולכן הוא רלוונטי לטכנאים ולקבלנים יותר מלבעל בית בודד.

מאיפה מגיעים מעבים וסוללות

המעבים מגיעים אלינו מכמה מקורות, וכל אחד מהם מייצר תמהיל אחר.

טכנאי מיזוג הם המקור הקבוע והגדול. בכל החלפת מערכת יוצא מעבה, ובעבודה שוטפת זה מצטבר במחסן. אצלם החומר לרוב מפורק ונקי, כי הם ממילא שואבים את הגז ומפרקים.

קבלני מיזוג בפרויקטים מפרקים מערכות שלמות במבנים. שם הכמות גדולה ומרוכזת, ולעיתים מדובר בעשרות סוללות ממערכת אחת. זה מתואם כעבודה ולא כאיסוף.

מחסני תחזוקה של מבנים ומפעלים מחליפים סוללות בתוך יחידות טיפול באוויר. סוללה שהתקרצפה או שדולפת מוחלפת, והישנה יושבת במחסן.

מוסכים ומפרקי רכב מוציאים מעבים וסוללות מיזוג מרכבים. הם קטנים יותר מאלה של מבנים, אבל במוסך פעיל הם מצטברים, ולרוב יחד עם רדיאטורים ומעבי רכב.

מפרקי מכשירי חשמל מוציאים סוללות ממקררים, ממקפיאים ומקולרים. אלה סוללות קטנות עם צנרת דקה, ולכן הן בתחתית הטווח, אבל בכמות הן שוות פינוי.

הטעויות שמורידות את ערך המעבה

אלה החוזרות ביותר, וכולן ניתנות למניעה בלי מאמץ מיוחד.

לקפל או לדרוס את הסוללה. זה נעשה כדי לחסוך מקום במכולה, והוא מוחץ את הסנפירים על הצנרת. סוללה שטוחה ושלמה מתומחרת טוב יותר מסוללה מקופלת.

להשאיר את מסגרת הפח. זו הטעות הכי שכיחה ואולי הכי קלה לתיקון. הפח הוא פלדה, הוא נספר בגרייד הנמוך, והוא יורד בברגים ספורים.

לערבב מיקרו צ׳אנל עם מעבי נחושת. הלוחות השטוחים נראים דומים מרחוק, אבל הם אלומיניום מלא. בערימה מעורבת הכול נספר לפי הנמוך, וזה הפסד על החומר היקר.

לזרוק את הצנרת החופשית. קטעי הצנרת שמחברים את המעבה למדחס הם נחושת נקייה, הפריט היקר ביותר בעמוד. הם קטנים ולכן נראים כזניחים, ובכמות הם סכום ממשי.

לחתוך בדיסק במקום במקצץ. חיתוך בדיסק מחמם את החומר, מרסק את הצינור ולעיתים משאיר שאריות פלדה בתוך הנחושת. מקצץ צנרת זול ועובד טוב יותר.

לפרק לפני שאיבת הגז. המערכת עדיין בלחץ, ולכן חיתוך צינור בשלב הזה מסוכן למי שמחזיק את המקצץ. אם יוצא סילון או נשמעת שריקה, עצרו והזמינו טכנאי.

שקילה, הפרדת זרמים ואיסוף

התהליך בנוי כך שתדעו בדיוק לפי מה שולמתם, ולא תקבלו מספר אחד בלי פירוט.

מתחילים בתמונה בתקריב של קצה הסוללה, במקום שבו הצנרת יוצאת מהסנפירים. זו התמונה שקובעת את הטווח, ובלעדיה כל הצעה היא ניחוש. אם יש לכם כמה סוגים, תמונה לכל סוג.

אחר כך הצעה לפי זרם. אנחנו נותנים מחיר נפרד למעבים, לצנרת החופשית, למדחסים ולפח, במקום מחיר אחד לערימה. זה מאפשר לכם להחליט מה שווה להפריד ומה לא.

השקילה היא במשקל מכויל, וכל זרם נשקל בנפרד. אתם מקבלים פירוט שמראה כמה קילוגרמים נספרו בכל קטגוריה ובאיזה מחיר. בחומר מעורב כמו מעבים זה חשוב במיוחד, כי שם ההפרש בין הקטגוריות גדול.

האיסוף וההובלה כלולים ואין עליהם חיוב. לטכנאים ולקבלנים שמצטברים באופן שוטף אנחנו קובעים איסוף תקופתי, כך שהמחסן לא נסתם ואין צורך לתאם בכל פעם מחדש.

התשלום מתבצע מיד בסיום השקילה. לעסקים אנחנו מוציאים חשבונית ותיעוד מלא, מה שנדרש גם להנהלת חשבונות וגם לדיווח סביבתי.

השורה התחתונה לפני שאתם מוסרים מעבים

כל התמחור בעמוד הזה תלוי בשתי בדיקות שלוקחות פחות מדקה: להסתכל על צבע הצנרת בקצה הסוללה, ולבדוק אם יש בכלל צינורות עגולים או שזה לוח שטוח. התשובות קובעות אם אתם בטווח הנחושת או בטווח האלומיניום.

אחרי זה, הפעולה שמשתלמת יותר מכל אחרת היא להוציא את מסגרת הפח ולאסוף את הצנרת החופשית בנפרד. שתיהן קצרות, ושתיהן יחד מזיזות את התמורה יותר מכל משא ומתן על המחיר.

ואם אתם מפרקים מערכת שלמה ולא רק סוללה, שווה לתכנן את כל הזרמים יחד: המעבה לפי יחס המתכות, הצנרת כנחושת נקייה, המדחס בנפרד והפח כברזל. למערכות גדולות ראו מערכות מיזוג מסחריות ותעשייתיות.

אזורי שירות

אנחנו אוספים מעבים וסוללות קירור בכל הארץ. במרכז, בשפלה ובשרון האיסוף הוא לרוב בתוך ימים ספורים, ולטכנאים עם איסוף תקופתי הוא קבוע בלוח זמנים. בחיפה והקריות, באזור ירושלים, בבאר שבע ובדרום האיסוף מתואם לפי מועד.

בכמות גדולה, כמו פירוק מערכת מסחרית, אנחנו מגיעים לכל מקום בארץ כולל הגליל והערבה. בכמות קטנה של סוללה אחת או שתיים שווה לתאם את האיסוף יחד עם חומר אחר שיוצא מאותו מחסן.