קונה מדחסים: 2 עד 4 ₪ לקילוגרם, ממזגנים, מקררים ומתעשייה

מחירון מדחסים לפי סוג וגודל

הטבלה מסודרת לפי סוג המדחס, כי זה מה שקובע את יחס הנחושת לפלדה בפנים ולכן גם את המחיר. כל השורות מתייחסות למדחס שלם וסגור.

למה למסור מדחס שלם ולא פתוח

זו השאלה שחוזרת יותר מכל אחרת בעמוד, ויש לה תשובה מעשית ולא רק נוהלית.

ההיגיון שמביא אנשים לפתוח מדחס מובן: יודעים שבפנים יש ליפוף נחושת, ונחושת שווה 29 עד 32 שקלים לקילוגרם לעומת 2 עד 4 על המדחס השלם. נראה שכדאי לחלץ אותה.

בפועל זה לא עובד, משלוש סיבות. הראשונה היא שהמדחס אטום ומולחם, לא מוברג. פתיחה שלו דורשת חיתוך של מארז פלדה עבה, וזו עבודה של זמן ממשי על יחידה אחת.

השנייה היא השמן. בתוך כל מדחס יש שמן סיכה, ובמדחס תעשייתי מדובר בכמות ניכרת. חיתוך המארז משחרר אותו, והוא נשפך על הרצפה, על הציוד ועל שאר החומר בערימה. חומר שספוג בשמן מתומחר נמוך יותר, ולכן הפעולה פוגעת גם במה שהוציאתם וגם במה שסביבו.

השלישית היא שהליפוף אינו נחושת נקייה. הוא חוטי נחושת מצופים בלכה ועטופים בחומרי בידוד, והוא לפוף על ליבת פלדה בצורה שלא מתפרקת ביד. מה שמוציאים הוא חומר מעורב ולא נחושת נקייה, ולכן הוא לא מתומחר כנחושת נקייה.

מעשית: שעת עבודה על פתיחת מדחס, שמן על כל הערימה, ותוצאה שמתומחרת כחומר מעורב. זו הסיבה שמדחס פתוח או מרוסק נמצא בשורה התחתונה של הטבלה ולא בעליונה. מסרו שלם.

מה יש בתוך מדחס

כדאי להכיר את התכולה כדי להבין את התמחור, גם אם לא פותחים.

המארז הוא פלדה עבה, לרוב שני חצאים מולחמים יחד או מארז יצוק. הוא בנוי לעמוד בלחץ, ולכן הוא כבד ועבה. זה רוב משקל היחידה.

בפנים יש מנוע חשמלי: סטטור עם ליפוף נחושת על ליבת פלדה למינרית, ורוטור. זה מקור הערך במדחס, והוא מה שמבדיל בינו לבין גוש פלדה. אחוז הנחושת משתנה לפי גודל וסוג, והוא גבוה יותר במדחסים ותיקים ובמדחסים תעשייתיים.

מעבר למנוע יש את מכניקת הדחיסה עצמה: בוכנה וגל, סליל ספירלי או זוג רוטורים בורגיים, לפי הסוג. כל אלה פלדה או יצקת.

ויש את השמן, שממלא את תחתית המארז ומסוכך את החלקים הנעים. בנוסף יש שאריות קרר שנשארות מומסות בשמן גם אחרי שאיבה, וזו סיבה נוספת לא לחתוך.

הכלל הפשוט שנגזר מכל זה: מדחס הוא פלדה עם אחוז נחושת, ולכן הוא מתומחר מעל פלדה רגילה אבל הרבה מתחת לנחושת. לתמחור של מנועים חשמליים לפי אחוז הנחושת ראו מנועים חשמליים לפי תכולת נחושת.

סוגי מדחסים ואיך מזהים אותם

הזיהוי משפיע על התמחור, והוא לרוב אפשרי לפי הצורה בלבד.

גז ושמן: מה חייב לקרות לפני הפירוק

זה הסעיף שאנחנו מקפידים עליו בכל עמוד שנוגע בקירור, והוא תנאי ולא המלצה.

כל מדחס שיוצא ממערכת קירור היה מחובר למערכת שמכילה גז קרר. שחרור הקרר לאוויר אסור, והוא גם מזיק: הקררים הנפוצים הם גזי חממה בעלי פוטנציאל התחממות גבוה בהרבה מפחמן דו חמצני.

השאיבה נעשית במכשיר ייעודי על ידי טכנאי מיזוג מוסמך, לפני שמנתקים את הצנרת. מבחינתנו הכלל פשוט: אנחנו מקבלים מדחסים שהגז מהם נשאב. אם המערכת עדיין בלחץ, אל תתחילו לחתוך.

סימן מעשי שעוזר: מערכת שפורקה כהלכה משאירה את חיבורי המדחס פתוחים ובלי לחץ. אם אתם חותכים ויוצא סילון או נשמעת שריקה, עצרו מיד והזמינו טכנאי.

השמן הוא העניין השני, והוא נשאר בתוך המדחס גם אחרי שאיבת הגז. זו בדיוק הסיבה שלא פותחים. מדחס סגור שומר את השמן בפנים, וכך הוא אמור להגיע אלינו.

ולטכנאי מיזוג זה ממילא חלק מהשגרה. מי שעובד בתחום שואב גז בכל התקנה, ולכן החומר שמצטבר אצלו במחסן נקי ומוכן. לשגרת האיסוף המלאה ראו איסוף שוטף ממחסן טכנאי המיזוג.

מה כן שווה להפריד סביב המדחס

המדחס עצמו נמסר שלם, אבל מה שסביבו דווקא כן שווה הפרדה, ושם נמצא הכסף האמיתי.

הצנרת שיוצאת מהמדחס. זו נחושת נקייה, והיא הפריט היקר ביותר בכל מערכת קירור: 29 עד 32 שקלים לקילוגרם. חתכו אותה במקצץ צנרת כמה שיותר קרוב לגוף המדחס, ואספו בנפרד.

בסיס הפלדה והברגים. המדחס יושב על בסיס או על גומיות בולם, לרוב מוברג למסגרת היחידה. הבסיס הוא פלדה ונשקל בזרם הברזל, והגומיות הן פסולת.

קופסת החיבורים ולוח ההפעלה. בחלק מהמדחסים יש קופסה חשמלית בצד, ולעיתים קבל הפעלה. הקבל הוא רכיב אלקטרוני והוא נכנס לזרם הלוחות, לא לזרם המתכת.

מדחס אוויר עם מנוע חיצוני. זה המקרה היחיד שבו ההפרדה היא של המדחס עצמו. אם המנוע נפרד מראש הדחיסה ומחובר ברצועה, הפרידו אותם: המנוע נשקל כמנוע חשמלי ולא כמדחס, והוא לרוב במחיר אחר.

מה שלא שווה: לנסות לנקות שמן מבחוץ, לצבוע או לשטוף. שכבת שמן יבשה בחוץ לא משנה את הסיווג. מה שכן משנה הוא מדחס שנשפך ממנו שמן בגלל חיתוך, וזה מצב שנמנע מראש.

חשבון אמיתי: מדחס מופרד מול יחידה שלמה

שווה לעשות את ההשוואה במספרים, כי זו ההחלטה המעשית שטכנאים מתלבטים בה.

ניקח יחידה חיצונית של מזגן ביתי. היא מכילה מדחס, סוללת מעבה, קטעי צנרת, מארז פח, מאוורר ופלסטיק.

אפשרות ראשונה: למסור את היחידה שלמה. זה מתומחר ב-3 עד 4.5 שקלים לקילוגרם, ממוצע שמשקלל את הכול יחד. זה לגיטימי וזה מהיר.

אפשרות שנייה: לפרק לזרמים. הצנרת החופשית יוצאת ונשקלת ב-29 עד 32, המעבה ב-12 עד 20, המדחס ב-2.5 עד 3.5, הפח בזרם הברזל והפלסטיק נזרק.

שימו לב למה שהחשבון מראה: המדחס דווקא נמצא מתחת לממוצע של היחידה השלמה. זה נראה סותר, אבל זה בדיוק ההיגיון. המדחס הוא החלק הכבד והזול, והמעבה והצנרת הם החלק היקר. כשהם נספרים בתוך ממוצע אחד, הם מושכים את המדחס למעלה ומושכים את עצמם למטה.

לכן הפירוק משתלם, אבל לא בגלל המדחס. הוא משתלם כי הוא מוציא את הצנרת והמעבה מהממוצע ומאפשר להם לקבל את מחירם האמיתי. המדחס הוא השארית, והוא מתומחר כשארית.

המשמעות המעשית: אם אתם מפרקים, הפרידו בעיקר כדי להציל את הצנרת ואת המעבה. אל תשקיעו מאמץ נוסף על המדחס מעבר לשחרור שלו מהמסגרת, כי שם אין מה להרוויח.

מדחס שעוד עובד: מתי שווה שימוש חוזר

זה הוגן לומר, גם אם זה אומר שלא נקבל את החומר: לא כל מדחס צריך להגיע למיחזור. מדחס תקין שווה לעיתים יותר כמדחס מאשר כמשקל.

ההיגיון פשוט. מדחס הוא הרכיב היקר ביותר במערכת קירור, ולכן טכנאים ומעבדות תיקון מחפשים יחידות תקינות לדגמים שעדיין בשירות. מדחס שנשלף ממערכת שהוחלפה מסיבה אחרת, למשל שדרוג לתפוקה גבוהה יותר או החלפה של מערכת שלמה, עשוי להיות תקין לגמרי.

איך להחליט: אם היחידה פורקה כי המדחס נשרף, התקע או איבד לחץ, אין מה לבדוק והיא חומר. אם היא פורקה כי המערכת כולה הוחלפה, או כי המעבה חלוד והמדחס עצמו בסדר, שווה לבדוק. במדחסים תעשייתיים ובמדחסי סקרול מדגמים נפוצים זה רלוונטי במיוחד, כי שם ערך החלקה גבוה.

הסימנים שמדחס נשרף מורגשים: ריח חריף של בידוד שנשרף מהחיבורים, שמן שחור וסמיך אם משהו נשפך, או התנגדות חשמלית שלא מסתדרת בין הקטבים. מדחס שנשרף הוא חומר, בלי ספק.

מה שחשוב להבין מבחינת התמחור שלנו: אנחנו משלמים לפי משקל החומר ולא לפי שווי שימוש, וזה המחיר הנכון ליחידה שסיימה את דרכה. אם יש לכם מדחס תקין מדגם מבוקש, שוק החלפים ישלם עליו יותר ממה שאנחנו נשלם, וכדאי שתדעו את זה לפני שמוסרים.

ובפועל, ברוב הפניות התמהיל מעורב: חלק מהיחידות נשרפו וחלק לא. הפיצול הוא ההחלטה הנכונה. הפרידו את התקינות לצד אחד ואת השרופות לצד שני, ואז אפשר לבחור מסלול לכל קבוצה בנפרד במקום להחליט על הכול יחד.

מי מוכר לנו מדחסים

הפניות מגיעות מכמה כיוונים, ולכל אחד תמהיל אחר.

טכנאי מיזוג הם המקור הקבוע והגדול. בכל החלפת מזגן יוצא מדחס, ובעבודה שוטפת הם מצטברים בפינת המחסן. אצלם האיסוף התקופתי הוא מה שמשתלם, כי אין צורך לתאם בכל פעם.

טכנאי מקררים ומפרקי מכשירי חשמל מוציאים מדחסי מקרר. אלה הקטנים בטווח, אבל בכמות הם ערימה כבדה שתופסת מקום.

קבלני מיזוג בפרויקטים מפרקים מערכות מסחריות שלמות, ושם יוצאים מדחסים גדולים בכמות. זה מתואם כעבודה ולא כאיסוף.

מחסני תחזוקה של מפעלים ומבנים מחליפים מדחסים תעשייתיים. יחידה בודדת כזו היא מאות קילוגרמים, ולכן היא מצדיקה טיפול בפני עצמה.

מוסכים ובתי מלאכה מפנים מדחסי אוויר ישנים. שם המקרה המיוחד הוא שהמנוע לעיתים נפרד, וכדאי להפריד אותו.

קבלני הריסה ופינוי נתקלים במדחסים בתוך מערכות שהם מפרקים. עבורם זה פריט אחד בתוך עבודה גדולה, והגיוני לתאם אותו יחד עם שאר המתכת מאתר הפירוק.

הטעויות שחוזרות במדחסים

אלה החוזרות ביותר, וחלקן עולות כסף ישירות.

לחתוך את המדחס כדי להוציא נחושת. הטעות המרכזית בעמוד. היא לוקחת זמן, היא משחררת שמן על כל הערימה, והיא מניבה חומר מעורב ולא נחושת נקייה. התוצאה מתומחרת נמוך יותר מהמדחס השלם.

לזרוק את הצנרת שיצאה מהמדחס. זו נחושת נקייה, הפריט היקר ביותר במערכת, והיא קטנה ולכן נראית זניחה. אספו אותה לדלי נפרד.

לערבב מדחסים עם ערימת ברזל. מדחס שווה מעל פלדה רגילה בגלל הליפוף. בערימת ברזל מעורבת הוא נספר כברזל, וזה הפסד על כל יחידה.

לפרק לפני שאיבת הגז. אסור, מזיק, וגם מסוכן כי המערכת בלחץ. אם יוצא סילון מצינור חתוך, עצרו.

להעמיס מדחסים אחד על השני בלי משטח. הם כבדים וצפופים, והם מתגלגלים. זה עניין בטיחותי בהעמסה יותר מעניין של תמחור.

לצבור יחידה אחת ולחכות. מדחס בודד ממזגן ביתי הוא פריט קטן. אם אתם לא טכנאי שצובר, תאמו אותו יחד עם היחידה כולה או עם חומר אחר מאותו מקום.

שקילה, הובלה ואיסוף תקופתי

התהליך בנוי להיות קצר, ובמיוחד למי שצובר באופן שוטף.

מתחילים בתמונה של הערימה. בתמונה אנחנו רואים את הסוג ואת סדר הגודל, וזה מה שנדרש להצעה. אם יש מדחס גדול או תעשייתי, תמונה של לוחית הזיהוי עוזרת כי היא מציינת דגם והספק.

אחר כך הצעה. בכמות קטנה ובינונית ההצעה נמסרת בשיחה. במדחס תעשייתי כבד או במערכת שלמה אנחנו מגיעים לסיור, כי מה שקובע שם הוא גם ציוד ההרמה ומסלול ההוצאה.

השקילה היא במשקל מכויל עם פירוט. אנחנו שוקלים את המדחסים בנפרד מהצנרת ומהפח, כדי שיהיה ברור מה נספר בכל זרם ולפי איזה מחיר. בחומר כזה הפירוט חשוב, כי ההפרש בין הזרמים גדול.

האיסוף וההובלה כלולים ואין עליהם חיוב, כולל ההעמסה. במדחסים כבדים אנחנו מביאים את הציוד שנדרש, וזה נקבע מראש ולא ביום העבודה.

לטכנאים ולמחסנים שמצטברים באופן שוטף אנחנו קובעים איסוף תקופתי בלוח זמנים. זו הדרך הנכונה לעבוד בזרם הזה: המחסן לא נסתם, הכמות תמיד מצדיקה את הנסיעה, ואין צורך לתאם בכל פעם מחדש.

אחסון וריכוז במחסן עד האיסוף

מי שצובר מדחסים לאורך שבועות צריך שהערימה תחזיק מעמד ולא תהפוך לבעיה במחסן, ויש לכך כמה כללים פשוטים.

הניחו את המדחסים על משטח עץ ולא ישר על הרצפה. הם כבדים וצפופים, הם מתגלגלים, ומשטח גם מקל על ההעמסה בהרבה ביום האיסוף. ערימה על משטח נשקלת ונעמסת בדקות, וערימה מפוזרת על רצפה היא עבודה.

עמידה בחוץ אינה בעיה. מדחס הוא מארז פלדה אטום, וגשם וחלודה שטחית אינם משנים את הסיווג שלו. מה שכן שווה למנוע הוא עמידה בשלולית קבועה, כי אז מצטברים מים בתוך חללים ומוסיפים משקל שאינו משולם.

הקפידו שחיבורי הצנרת יישארו למעלה כשאפשר. מדחס שמונח על הצד עם החיבורים כלפי מטה יכול לנזול שמן שנשאר בפנים, וזה בדיוק מה שמוריד את הגרייד.

והפרידו את הזרמים כבר באחסון ולא ביום האיסוף. דלי לצנרת, ערימה למדחסים, ערימה לפח. זה לא מאמץ נוסף אם עושים את זה תוך כדי העבודה, וזה מה שמאפשר לתמחר כל זרם לפי מחירו.

השורה התחתונה למי שמוכר מדחסים

מדחס הוא פלדה עם אחוז נחושת, ולכן הוא מתומחר מעל ברזל רגיל ומתחת לנחושת: 2 עד 4 שקלים לקילוגרם לפי סוג וגודל.

הכלל היחיד שחשוב באמת הוא לא לפתוח אותו. פתיחה לוקחת זמן, משחררת שמן ומניבה חומר מעורב, והיא מורידה את התמורה במקום להעלות אותה.

ומה שכן שווה: לחתוך את הצנרת כמה שיותר קרוב לגוף המדחס ולאסוף אותה בנפרד. שם נמצא ההפרש האמיתי, כי צנרת נחושת נקייה שווה פי שמונה עד פי עשר מהמדחס עצמו לפי משקל. אם באותה עבודה יוצאת גם סוללת מעבה, גם היא שווה בנפרד.

אזורי שירות

אנחנו אוספים מדחסים בכל הארץ. במרכז, בשפלה ובשרון התיאום הוא לרוב בתוך ימים ספורים, ולטכנאים עם איסוף תקופתי הוא קבוע בלוח זמנים. בחיפה והקריות, באזור ירושלים, בבאר שבע ובדרום האיסוף מתואם לפי מועד.

במדחס תעשייתי כבד או בפירוק מערכת מסחרית אנחנו מגיעים לכל מקום בארץ כולל הגליל והערבה, עם ציוד ההרמה שנדרש. בכמות קטנה שווה לרכז ולתאם יחד עם חומר אחר שיוצא מאותו מחסן.