קונה סוללות ליתיום ומערכות אגירה: 2 עד 4 ₪ לקילוגרם

מחירון סוללות ליתיום לפי סוג

הטבלה מסודרת לפי סוג וצורת אריזה, כי אלה מה שקובע גם את המחיר וגם את אופן ההובלה. כל השורות מתומחרות לפי משקל.

למה המחיר נמוך ביחס למה שיש בפנים

זו השאלה הראשונה שאנשים שואלים, ובצדק: ליתיום, ניקל וקובלט נשמעים כמו חומרים יקרים, ואכן הם כאלה. אז למה התמורה היא שקלים בודדים לקילוגרם ולא יותר.

הסיבה הראשונה היא שהחומר אינו נגיש. בסוללת נחושת או באלומיניום החומר הוא החומר, ושקילה מספיקה. בסוללת ליתיום המתכות נמצאות בתוך תאים אטומים, מעורבות עם אלקטרוליט, מפרידים ומצעי נחושת ואלומיניום דקים. הפרדה שלהן דורשת תהליך כימי ולא מכני, והתהליך הזה הוא היקר בשרשרת.

הסיבה השנייה היא שחלק גדול מהמשקל אינו חומר יקר בכלל. במודול אגירה טיפוסי יש מארז פלדה או אלומיניום, לוחות בקרה, חיווט, חומרי בידוד ומבנה מכני, ואלה חלק ניכר מהמשקל. בסוללת כלי עבודה הפלסטיק הוא חלק מרכזי מהיחידה.

הסיבה השלישית היא הטיפול עצמו. סוללת ליתיום דורשת אחסון מופרד, אריזה ייעודית, הובלה בתנאים מוגדרים ומסירה לגורם מורשה. כל אלה עלויות שקיימות לפני שהחומר הגיע למעבדה בכלל, והן מתומחרות בתוך המחיר.

מה שחשוב להבין מהצד שלכם: 2 עד 4 שקלים לקילוגרם הוא תשלום על חומר שלרוב אנשים משלמים על פינוי שלו. זו הנקודה המעשית. במערכת אגירה ביתית שמשקלה מאות קילוגרמים זה סכום ממשי, ובמיוחד כשהאלטרנטיבה היא עלות.

ההסתייגות ההוגנת: אם הסוללות שלכם תקינות ועוד מחזיקות קיבול משמעותי, יש להן לעיתים שוק יד שנייה ששווה יותר מערך החומר. זה נכון במיוחד למודולי אגירה מדגמים נפוצים. שווה לבדוק את זה לפני שמוסרים למיחזור.

בטיחות: הסעיף שחייב להיקרא לפני הכול

זה הסעיף החשוב ביותר בעמוד, והוא לא פורמליות. סוללת ליתיום שנפגעת יכולה להתחמם, לעלות באש ולהתפרץ מחדש שעות לאחר שנראה שהכול נגמר. האש הזו קשה לכיבוי במים ולכן היא שונה מאש רגילה.

מה שגורם לזה הוא נזק פיזי לתא: ניקוב, מחיצה, קיפול או קצר בין המגעים. לכן כל ההנחיות כאן הן למעשה הנחיה אחת: אל תפגעו בתא ואל תקצרו אותו.

אל תפרקו מודול או סוללה. בתוך מודול אגירה יש מתח גבוה גם כשהמערכת כבויה, והתאים מחוברים בפסי צבירה שקצר ביניהם מייצר קשת חשמלית מיידית. פירוק הוא עבודה למי שמצויד ומוסמך לה, ואנחנו עושים אותה.

כסו את המגעים. כל סוללה שמגיעה אלינו צריכה שהמגעים שלה יהיו מכוסים, גם בסוללות קטנות. סרט בידוד פשוט על הקטבים מספיק, והוא מונע את התרחיש הנפוץ ביותר: שתי סוללות שנוגעות זו בזו בתוך ארגז ויוצרות קצר.

אל תערימו ואל תלחצו. סוללות שמונחות בלחץ או שמשהו כבד מונח עליהן הן סיכון. הניחו אותן בשכבה אחת בארגז קשיח.

אל תאחסנו בתוך הבית. עד הפינוי, המקום הנכון הוא מחסן חיצוני, חצר מקורה או מרפסת פתוחה, רחוק מחומרים דליקים ולא בשמש ישירה. לא בארון, לא בחדר שינה ולא במטבח.

אל תטבלו במים. זו הנחיה שמפתיעה אנשים. טבילת סוללת ליתיום במים אינה פתרון והיא עלולה להחמיר, בניגוד לאינטואיציה מכיבוי אש רגיל.

סוללה שנפחה, דלפה או נפגעה

זה המצב שהכי חשוב לזהות ולהצהיר עליו, והוא גם נפוץ יותר ממה שנדמה במערכות שעמדו שנים.

סוללה נפוחה מזוהה בקלות: היא אינה יושבת שטוח, המארז מתעגל או מתקמר, ובסוללות של ציוד נייד המכסה לעיתים מתרומם. בתאי שקית זה נראה כמו כרית. בתאים גליליים זה פחות ניכר ולכן צריך להסתכל על המגעים ועל סימני חלודה סביבם.

נזילה מזוהה לפי כתמים, אבקה לבנה או קורוזיה סביב הקטבים, ולעיתים לפי ריח חריף ומתוק. אם יש ריח כזה, זה סימן שהתא כבר אינו אטום.

מה לעשות אם מצאתם סוללה כזו: אל תזיזו אותה אם אין צורך, ואל תנסו לנתק או לפרק. העבירו אותה אם אפשר למקום פתוח ולא דליק, הרחק ממבנה, והתקשרו אלינו. אנחנו מגיעים מוכנים לסוג כזה של פינוי, וזה אחרת מאיסוף רגיל.

מה לא לעשות: לא לשים בשקית אטומה, לא להעמיס ברכב פרטי, ולא להמתין שהמצב ישתפר. סוללה נפוחה לא חוזרת לעצמה.

והנקודה שחשוב להבהיר מבחינת תמחור: סוללה פגומה אינה נפסלת מפינוי ואין עליה חיוב. היא פשוט דורשת הערכה פרטנית ואופן הגעה אחר. אנחנו מעדיפים לדעת עליה מראש בהרבה על פני לגלות אותה באתר.

איך מבדילים ליתיום ממצבר עופרת

ההבחנה הזו חשובה כי שני הזרמים מתומחרים אחרת לגמרי ומטופלים אחרת לגמרי. באתר שלנו הם בכלל שני עמודים נפרדים.

משקל ביחס לגודל הוא הסימן הברור ביותר. מצבר עופרת כבד מאוד ביחס לנפחו, ומורגש מיד כגוש. סוללת ליתיום באותו נפח קלה בהרבה. אם הרמתם משהו בגודל ארגז נעליים והוא כבד מאוד, זה כמעט בטוח עופרת.

צורת המארז. מצבר עופרת הוא לרוב קופסה שחורה או אפורה עם שני קטבים בולטים בחלק העליון ולעיתים עם פקקי מילוי. מודול ליתיום הוא לרוב מארז מתכת או פלסטיק מלבני ושטוח יותר, עם מחבר רב פיני ולא עם שני קטבים חשופים.

התווית. זו הדרך החד משמעית. מצבר עופרת מסומן בדרך כלל כעופרת חומצה, ומודול ליתיום נושא סימון של כימיה ליתיונית, לעיתים עם ציון הכימיה המדויקת. התווית גם מציינת מתח וקיבול, ואלה פרטים שעוזרים לנו להעריך.

הקשר. מצבר שיצא מרכב, ממלגזה או מגנרטור הוא כמעט תמיד עופרת. סוללה שיצאה ממערכת סולארית חדשה, מכלי עבודה נטען או מציוד נייד היא כמעט תמיד ליתיום. באל פסק זה תלוי בגיל המערכת: ותיקות הן עופרת וחדשות לרוב ליתיום.

אם אתם לא בטוחים, שלחו תמונה של התווית. זה פותר את השאלה בשנייה, וזה גם מונע מצב שבו הערכנו לפי סוג אחד והגיע אחר.

סוגי סוללות ליתיום ומה מייחד כל אחד

הזרם הזה מגיע מכמה עולמות שונים לגמרי, וכל אחד מהם מתנהג אחרת בפינוי.

אריזה והכנה לפינוי

ההכנה כאן חשובה יותר מברוב הזרמים באתר, והיא פשוטה אם יודעים מה לעשות.

הכלי הבסיסי הוא ארגז קשיח, לא שקית. קרטון עבה או מכל פלסטיק קשיח עובדים טוב. שקית אינה מגנה על התאים מלחץ ומניקוב, והיא גם לא מחזיקה את הסוללות במקומן בהובלה.

הניחו בשכבה אחת כשאפשר. אם צריך יותר משכבה, הפרידו בין השכבות בקרטון. מה שאנחנו רוצים למנוע הוא מגע ישיר בין מגעים של סוללות שונות ולחץ מלמעלה.

כסו מגעים בסרט בידוד. בסוללות כלי עבודה ובסוללות ציוד נייד המגעים לרוב בולטים או שקועים בחריץ, ובשניהם סרט פשוט מספיק. במודולים גדולים יש מחבר רב פיני, ושם לרוב אין מגעים חשופים ולכן אין צורך.

הפרידו נפוחות ופגומות לארגז נפרד, וסמנו אותו. זה לא כדי להוריד את המחיר אלא כדי שנדע מה אנחנו מקבלים ונגיע מוכנים.

ואת המארזים והמסגרות אפשר להפריד לערימת ברזל נפרדת. ארון אגירה ריק או מגשי פלדה הם מתכת רגילה, והם נשקלים בזרם הברזל במחירו ולא כסוללות.

מי פונה אלינו בזרם הזה

הזרם הזה חדש יחסית, ולכן גם המקורות שלו שונים ממה שמכירים בגרוטאות מסורתיות.

מתקיני מערכות סולאריות ואגירה הם המקור שגדל הכי מהר. בכל החלפה או שדרוג של מערכת יוצאת סוללת אגירה, ואצל מתקין פעיל זה מצטבר במחסן ותופס מקום שיש לו עלות.

בעלי בתים עם מערכת אגירה ותיקה פונים באופן חד פעמי, לרוב כשהמערכת מוחלפת. אצלם מה שחשוב הוא התיאום והבטיחות, לא הסכום.

מנהלי חדרי שרתים ומוקדי תקשורת מפנים מודולי ליתיום ממערכות אל פסק. אצלם זה חלק מפרויקט גדול יותר שבו יוצא גם ציוד מחשוב וגם ארונות.

קבלנים ובתי מלאכה מצטברות אצלם סוללות כלי עבודה. זו הכמות שהכי נוטה לשכב שנים בקרטון, ולכן גם זו שבה הכי שווה לבדוק אם יש נפוחות.

מעבדות תיקון וחברות שיפוץ ציוד מייצרות תאים בודדים ומודולים מפורקים באופן שוטף. אצלן החומר מוכן ומסודר, והאיסוף התקופתי הוא הפתרון.

ארגונים שמפנים צי ציוד מייצרים סוללות ציוד נייד בכמות. שם ההגיון הוא לתאם את הסוללות יחד עם הציוד עצמו כעבודה אחת.

הצד החוקי והסביבתי

סוללות הן זרם פסולת מוסדר, וההשלכה שלהן לפח או למכולה אינה חוקית. זה נכון לסוללה קטנה מכלי עבודה ובמיוחד למודול אגירה.

הסיבה אינה רק סביבתית. סוללת ליתיום שמגיעה למשאית אשפה או למפעל מיון היא סיבה מוכרת לשריפות במתקני פסולת, כי היא נמחצת בתהליך. זו אחת הסיבות שהזרם הזה מופרד.

לעסקים יש דרישה נוספת של תיעוד. ארגון שמפנה ציוד צריך להיות מסוגל להראות לאן הלכו הסוללות, ובזרם הזה זה נבדק יותר מבזרמים אחרים. אנחנו מספקים חשבונית ותעודת שקילה כברירת מחדל, עם פירוט שמפריד בין הסוללות לבין המתכת שנשקלה איתן.

מה שחשוב להבהיר: הפינוי המוסדר אינו עלות עבורכם. אתם מקבלים תמורה על החומר, והטיפול, ההובלה והמסירה לגורם מורשה הם עלינו. זה ההבדל המעשי מול האלטרנטיבה של לשלם על פינוי פסולת מסוכנת.

הטעויות שחוזרות בפינוי סוללות

אלה הדברים שאנחנו רואים הכי הרבה, וחלקם מסוכנים ולא רק יקרים.

לשים סוללות בשקית ביחד. זו הטעות הנפוצה והמסוכנת ביותר. סוללות שנוגעות זו בזו יוצרות קצר, והשקית לא מגנה עליהן מלחץ. ארגז קשיח וסרט על המגעים פותרים את זה.

לערבב סוללות ליתיום עם ערימת מתכת. סוללה שמגיעה בהפתעה בתוך משטח גרוטאות היא סיכון ממשי, כי היא נמחצת בהעמסה. הפרידו תמיד, גם סוללה אחת.

לנסות לפרק מודול. בתוך מודול יש מתח גם כשהמערכת כבויה, וקצר בין פסי הצבירה מייצר קשת מיידית. זו עבודה למי שמצויד לה, ואין בה תועלת לתמורה שלכם.

להמתין עם סוללה נפוחה. זה לא משתפר. סוללה נפוחה היא סוללה שהתא שלה כבר אינו תקין, והסיכון עולה עם הזמן.

להניח שזה עופרת. מצבר עופרת ומודול ליתיום מטופלים אחרת לגמרי, וטעות בזיהוי משנה גם את המחיר וגם את אופן ההגעה. תמונה של התווית פותרת את זה.

לא להצהיר מראש. זו לא בירוקרטיה. ההצהרה היא מה שקובע איך מגיעים, באיזה רכב ועם איזו אריזה, ולכן סוללה שלא הוצהרה עליה עלולה לא להילקח באותו יום.

השורה התחתונה לפני שאתם מתאמים

סוללות ליתיום הן חומר ששווה כסף, 2 עד 4 שקלים לקילוגרם לפי סוג ומצב, והפינוי וההובלה כלולים. במערכת אגירה ביתית שמשקלה מאות קילוגרמים זה סכום ממשי, ובמיוחד כשהחלופה היא לשלם על פינוי.

מה שנדרש מכם הוא שלושה דברים: להצהיר מראש שמדובר בליתיום, לכסות מגעים ולארוז בארגז קשיח, ולהפריד כל סוללה נפוחה או דולפת לארגז מסומן. אל תפרקו ואל תזיזו סוללה פגומה שלא לצורך.

ואם הסוללות שלכם עוד מחזיקות קיבול משמעותי, שווה לבדוק שוק יד שנייה לפני מיחזור. זה הוגן לומר, גם אם זה אומר שלא נקבל את החומר. אם המערכת שלמה ויוצאת יחד עם ממיר ופאנלים, תאמו את הכול כעבודה אחת עם פירוק המערכת הסולארית.

מה קורה לסוללה אחרי שאספנו אותה

שווה להסביר את זה, כי זה גם מבהיר למה התמחור הוא כפי שהוא וגם למה הזרם הזה מופרד מכל השאר.

השלב הראשון הוא מיון ופריקה. הסוללות ממוינות לפי כימיה וסוג, ומה שעדיין מחזיק מתח נפרק באופן מבוקר לפני כל טיפול מכני. פריקה היא מה שמוריד את הסיכון, והיא הסיבה שאי אפשר פשוט לגרוס סוללה כמו שגורסים פח.

אחר כך מגיעה הפרדה מכנית. המארז, המסגרת, הלוחות והחיווט יוצאים ונכנסים לזרמים הרגילים: פלדה לברזל, מארז אלומיניום לאלומיניום, לוחות לזרם האלקטרוניקה. זה החלק שבו הסוללה מתנהגת כמו כל ציוד אחר.

מה שנשאר הוא התאים עצמם, והם נגרסים בתנאים מבוקרים לחומר גרגירי כהה. החומר הזה מכיל את התערובת של המתכות היקרות יחד עם הגרפיט והמצעים, והוא מה שנמסר להמשך תהליך.

ההפרדה האמיתית של הליתיום, הניקל והקובלט מתרחשת בתהליך כימי ולא מכני, והיא מתבצעת במתקנים מתמחים. זה השלב היקר בשרשרת, וזה בדיוק מה שמסביר למה שקילה פשוטה אינה מניבה את מחיר המתכות הטהורות.

מבחינתכם המשמעות המעשית היא אחת: מה שחשוב הוא שהחומר יגיע לשם במקום לפח. זה מה שהופך את הסוללה מפסולת מסוכנת לחומר גלם, והוא גם מה שמונע את השריפות במתקני הפסולת.

אזורי שירות

אנחנו אוספים סוללות ליתיום ומערכות אגירה בכל הארץ. במרכז, בשפלה ובשרון התיאום הוא לרוב בתוך ימים ספורים. בחיפה והקריות, באזור ירושלים, בבאר שבע ובדרום האיסוף מתואם לפי מועד, ובמערכת גדולה אנחנו מגיעים לכל מקום כולל הגליל והערבה.

בכמות קטנה של סוללות כלי עבודה או ציוד נייד שווה לרכז ולתאם יחד עם ציוד אחר שיוצא מאותו מקום. במערכת אגירה או בארון מודולים אין בעיית מרחק, והנסיעה מוצדקת בכל אזור.