קונה פסולת אלקטרונית 2026: מחירון לפי גרייד לוח, ממעבדים ועד לוחות אם

מחירון פסולת אלקטרונית לפי גרייד

הטבלה מסודרת מהגרייד הגבוה לנמוך. שימו לב להפרש בין השורה הראשונה לאחרונה, הוא מסביר למה מיון כאן משתלם יותר מבכל חומר אחר.

למה ההפרש בין גרייד לגרייד כל כך גדול

בשום חומר אחר שאנחנו קונים אין פער של פי עשרה בין שתי ערימות שנראות דומה. בלוחות אלקטרוניים זה המצב הרגיל, וכדאי להבין למה.

לוח אלקטרוני אינו מתכת אחת אלא מצע מבודד עם שכבות נחושת, ועליו רכיבים שמכילים מתכות שונות. הערך מגיע בעיקר ממתכות יקרות שמשמשות במגעים ובציפויים, ולא מהנחושת שבשכבות.

המתכות היקרות האלה מרוכזות במקומות מסוימים: מגעי זהב מצופים בחיבורים, רגלי רכיבים, מגעי מחברים וחלקים פנימיים של מעבדים. ככל שהלוח מכיל יותר נקודות כאלה ליחידת משקל, כך הוא שווה יותר.

מכאן נובע ההיגיון. לוח תקשורת של מתג או של שרת צפוף ברכיבים ובמחברים הרבה יותר מלוח אם של מחשב ביתי, ולכן הוא שווה פי שניים. מעבד הוא הריכוז הגבוה ביותר שקיים, ולכן הוא בקטגוריה משלו.

בכיוון ההפוך: לוח גדול ושטוח עם מעט רכיבים, כמו לוח של מכשיר חשמל פשוט, שווה פחות מלוח קטן וצפוף. גודל אינו מה שקובע אלא צפיפות.

ולכן העיקרון המרכזי בקטגוריה הזו: אל תשקלו הכול יחד. ערימה מעורבת תמיד מתומחרת לפי הגרייד הנמוך, כי אי אפשר להפריד בשקילה.

איך לזהות את הגריידים

ההפרדה כאן משתלמת יותר מבכל חומר אחר, ולכן שווה להשקיע כמה דקות בלדעת מה מול מה.

איך למכור נכון: ההפרדה שמשנה הכי הרבה

בכל חומר אחר, הפרדה משפרת את המחיר באחוזים. כאן היא יכולה להכפיל ולשלש אותו. הנה הסדר לפי כדאיות.

הוציאו את המעבדים. זו הפעולה המשתלמת ביותר שקיימת בשוק הגרוטאות כולו ביחס לזמן. מעבד אחד יושב בשקע מתחת לגוף הקירור, הוצאה לוקחת שניות, והוא עובר מגרייד של 25 עד 40 לגרייד של 150 עד 250 שקלים לקילוגרם.

הפרידו לוחות תקשורת מלוחות אם. פי שניים בהפרש, והזיהוי פשוט לפי מקור הלוח ולפי צפיפות הרכיבים. אם הכול מגיע בערימה אחת, הכול מתומחר כלוח אם.

הוציאו מה שאינו לוח. ספקי כוח, גופי קירור, מאווררים, מארזים וכוננים הם משקל שאינו מתומחר כלוח. אם הם בערימה, הם מורידים את המחיר הממוצע לקילוגרם של כל הכמות.

אל תשברו ואל תחתכו לוחות. אין בזה שום יתרון, והוא מקשה על זיהוי הגרייד. לוח שלם תמיד עדיף על לוח מרוסק.

ובשום אופן אל תשרפו. שריפת לוחות אלקטרוניים משחררת חומרים רעילים מאוד, היא עבירה סביבתית חמורה, והיא גם הורסת את הערך. זו אחת הפעולות המזיקות ביותר שאפשר לעשות עם החומר הזה.

מי מוכר פסולת אלקטרונית

כמעט כל החומר מגיע מעסקים ומגורמים מקצועיים, פשוט כי בבית פרטי אין כמות שמצדיקה טיפול.

מחיקת מידע: מה שחייב לקרות לפני

זו הנקודה שמפרידה בין מכירת גרוטאות לבין מכירת ציוד שהיה בשימוש, והיא באחריותכם ולא שלנו.

כונן קשיח, כונן SSD, זיכרון של מכשיר רשת ולעיתים גם לוח אם עם אחסון מובנה מכילים מידע. כשמדובר בעסק, במשרד עורכי דין, בקליניקה או בכל גוף שמחזיק מידע על אנשים, מסירת ציוד בלי טיפול במידע היא בעיה אמיתית.

הדרך הנכונה היא להוציא את אמצעי האחסון לפני המסירה ולטפל בהם בנפרד: מחיקה מאובטחת או השמדה פיזית, לפי מה שנהוג אצלכם. כונן שהושמד פיזית עדיין שווה כסף כחומר, כי הוא מכיל אלומיניום ולוח קטן.

אנחנו לא מספקים שירות מחיקת מידע ולא מצהירים שאנחנו עושים זאת. מה שאנחנו כן עושים זה לקבל את החומר אחרי שטיפלתם בו, ולספק פירוט של מה נמסר כדי שיהיה לכם תיעוד.

ההמלצה המעשית: הוציאו את הכוננים בעצמכם לפני שמזמינים איסוף, ואל תסמכו על אף אחד אחר לעשות את זה. זה לוקח דקות וחוסך חשיפה.

הצד החוקי

ציוד חשמלי ואלקטרוני מוסדר בישראל, והמשמעות המעשית ברורה: אסור להשליך אותו למכולת בניין, לפח רגיל או לשטח פתוח.

עבור עסק או מוסד זו אינה המלצה אלא דרישה, והפרה חושפת לקנסות. בנוסף, כשמדובר בציוד שרשום כרכוש קבוע בספרים, לגריעה שלו יש גם משמעות חשבונאית שדורשת תיעוד.

הצד הנוח הוא שבפסולת אלקטרונית מהגרייד הגבוה, בניגוד להרבה סוגי פסולת, הטיפול הנכון גם משתלם. במקום לשלם על פינוי, מקבלים תשלום. זה הופך את הציות לדבר שגם כדאי.

אנחנו מספקים פירוט של מה נלקח ובאיזה מחיר בכל איסוף, כך שיש לכם רישום מסודר ולא רק סכום.

איפה בדיוק נמצא הערך בלוח

שווה להבין את זה ברמת הרכיב, כי זה מה שמאפשר לכם להעריך ערימה בלי לשקול אותה.

המגעים המוזהבים הם הנקודה הברורה ביותר. השורה המוזהבת בקצה כרטיס הרחבה או מקל זיכרון, ורגלי המחברים בשקעים, מצופים בשכבה דקה של זהב כדי למנוע חמצון. ככל שיש יותר מגעים כאלה ביחס לשטח הלוח, כך הגרייד עולה.

רגלי הרכיבים ומארזי השבבים מכילים אף הם מתכות יקרות, בכמויות קטנות אבל בצפיפות גבוהה. לוח עם מאות שבבים קטנים שווה יותר מלוח עם כמה רכיבים גדולים, גם אם שניהם באותו גודל.

שכבות הנחושת בתוך הלוח עצמו הן ערך בסיסי אבל לא מה שקובע. לוח רב שכבתי מכיל יותר נחושת מלוח דו שכבתי, וזו עוד סיבה שלוחות תקשורת ושרתים שווים יותר.

ומה שאינו שווה: המצע עצמו, כלומר החומר הירוק או החום שעליו הכול מולחם. הוא רוב הנפח ואינו מתכת כלל. זו הסיבה שלוח גדול ושטוח עם מעט רכיבים שווה פחות מלוח קטן וצפוף.

המסקנה המעשית פשוטה: צפיפות רכיבים ומחברים, לא גודל. אם אתם מסתכלים על שתי ערימות ולא יודעים מה שווה יותר, זו השאלה שצריך לשאול.

שגרת מיון לעסקים שצוברים באופן קבוע

לחברת מחשוב, לטכנאי או למעבדה שמייצרים חומר כל שבוע, שווה לבנות שגרה פשוטה במקום למיין הכול פעם בשנה.

שלוש קופסאות מספיקות. הראשונה למעבדים בלבד, והיא תהיה הקטנה ביותר ובעלת הערך הגבוה ביותר למשקל. השנייה ללוחות תקשורת ושרתים. השלישית ללוחות אם וכרטיסים.

מעבר לשלוש הקופסאות, שק אחד לכבילה ופינה אחת למה שאינו לוח: ספקי כוח, גופי קירור, מארזים וכוננים. הפרדה גסה הזו היא כל מה שצריך.

הכלל שהכי קל לשכוח: כשמפרקים מחשב, הוציאו את המעבד לפני שזורקים את לוח האם. זה השלב שבו מעבדים הולכים לאיבוד, כי הם מוסתרים מתחת לגוף הקירור ואף אחד לא חושב עליהם.

הקופסה של המעבדים לא צריכה להתמלא כדי להצדיק איסוף. בערך של 150 עד 250 שקלים לקילוגרם, גם כמות קטנה היא סכום. היא גם שווה שתחזיקו אותה במקום סגור ולא פתוח במחסן.

ולבסוף, אל תאחסנו לוחות בחוץ או במקום לח. חמצון של מגעים פוגע בגרייד, ולוח שספג מים ואבק נבדק פחות טוב מלוח נקי שישב במדף.

חמש טעויות שעולות הכי הרבה כסף

לזרוק לוח אם עם המעבד בפנים. זו הטעות היקרה ביותר בקטגוריה. המעבד מוסתר מתחת לגוף הקירור, ומי שלא מרים אותו לא יודע שהוא שם. ההפרש הוא פי כמה על אותו פריט.

לשקול הכול יחד. ערימה מעורבת של לוחות תקשורת, לוחות אם, ספקי כוח ומארזים מתומחרת לפי הנמוך, כי בשקילה אי אפשר להפריד. שלוש קופסאות פותרות את זה.

לכלול מארזים וברזל בערימת הלוחות. מארז פלדה שוקל הרבה ושווה כגרוטאות. כשהוא נשקל יחד עם הלוחות, הוא מוריד את המחיר הממוצע לקילוגרם של כל הכמות.

לשבור או לחתוך לוחות. זה לא מוסיף דבר, מקשה על זיהוי הגרייד ולעיתים גורם לאיבוד רכיבים. לוח שלם תמיד עדיף.

לשרוף. חמור מכל השאר. עבירה סביבתית, סיכון בריאותי ממשי, והרס הערך של החומר. אין שום תרחיש שבו זה משתלם.

פינוי חדר שרתים: התמהיל הטוב ביותר

מכל מקורות החומר, חדר שרתים הוא הפרויקט שמייצר את התמהיל המשתלם ביותר, ולכן שווה לו סעיף משלו.

הסיבה היא שהכול שם בגרייד גבוה. לוחות של שרתים ושל ציוד תקשורת צפופים ברכיבים ובמחברים, ולכן הם נופלים לקטגוריה של 60 עד 90 שקלים לקילוגרם ולא לקטגוריה של לוח אם ביתי. בשרת אחד יש לעיתים כמה לוחות כאלה.

מעבר ללוחות, בשרתים יש מעבדים, ולעיתים כמה בכל יחידה. זה החומר היקר ביותר בכל הקטגוריה, והוא יושב מתחת לגופי קירור גדולים שקל לפספס.

יש גם זיכרונות בכמות. שרת טיפוסי מכיל הרבה יותר מקלות זיכרון ממחשב אישי, ומקלות זיכרון הם חומר עם צפיפות מגעים גבוהה.

ומסביב לכל זה יש את מה שנשקל כגרוטאות: מארזי שרתים מפלדה, ארונות תקשורת, מדפים, מסילות ופנלים. אלה לא שווים כמו הלוחות לפי משקל, אבל הם משקל אמיתי ואין סיבה לשלם על פינוי שלהם.

הטעות הנפוצה בפינוי כזה היא למסור שרתים שלמים בלי לפתוח אותם. שרת סגור נשקל כמתכת מעורבת, והלוחות והמעבדים שבתוכו נספרים לפי משקל המארז. פתיחה ופירוק בסיסי משנים את התוצאה לחלוטין.

לעסקים: תיעוד, קביעות ומה שחשוב להסדיר

כשהמוכר הוא חברה או מוסד, יש כמה דברים מעבר למחיר שכדאי לסדר מראש ולא בדיעבד.

הראשון הוא תיעוד. אנחנו מספקים פירוט של הזרמים, המשקלים והמחירים בכל איסוף. לחברה זה מה שמאפשר להנהלת החשבונות לרשום נכון, ובמיוחד כשמדובר בציוד שרשום כרכוש קבוע ודורש גריעה מסודרת.

השני הוא אישורים פנימיים. במוסדות, במועצות ובחברות גדולות הוצאת ציוד דורשת אישור, וזה הדבר שתוקע הכי הרבה פינויים. לא בגלל מורכבות אלא בגלל תזמון: האישור מתבקש ביום האיסוף במקום שבועיים קודם.

השלישי הוא המידע. הוצאת הכוננים והטיפול בהם היא באחריותכם ולא שלנו, וזה צריך לקרות לפני שהחומר יוצא מהדלת. אל תסמכו על אף גורם חיצוני בנקודה הזו.

והרביעי הוא קביעות. ספק IT או מעבדה שמייצרים חומר כל חודש ירוויחו יותר מסידור קבוע מאשר ממכירה אחת גדולה בשנה, כי החומר לא מספיק להתערבב, להתחמצן או ללכת לאיבוד. גם המיון נשאר הדוק יותר כשהוא חלק משגרה.

השורה התחתונה

בפסולת אלקטרונית, הגרייד קובע יותר מבכל חומר אחר. מעבדים 150 עד 250 שקלים לקילוגרם, לוחות תקשורת 60 עד 90, לוחות אם 25 עד 40. פער של פי עשרה בין הקצוות.

הפעולה המשתלמת ביותר היא להוציא מעבדים מהשקע. היא לוקחת שניות ומכפילה את הערך של אותו חומר פי כמה.

אל תערבבו. ערימה מעורבת תמיד מתומחרת לפי הנמוך, כי בשקילה אי אפשר להפריד. שלוש ערימות מספיקות: מעבדים, לוחות תקשורת, לוחות אם.

הוציאו מה שאינו לוח. ספקי כוח, גופי קירור ומארזים הם משקל שגורר את הממוצע כלפי מטה.

ואת הכוננים הוציאו וטפלו בעצמכם לפני המסירה. מחיקת מידע היא באחריותכם, וזה לוקח דקות.

מסכים וטלוויזיות: למה הם הזרם הבעייתי

זו השאלה שאנחנו מקבלים הרבה, ועדיף לענות עליה בכיוון שלא תמיד נעים: מסכים וטלוויזיות הם הזרם הפחות משתלם בפסולת אלקטרונית, ולעיתים הם עלות ולא הכנסה.

מסך שטוח בנוי מפאנל זכוכית שהוא רוב המשקל, מארז פלסטיק, מסגרת מתכת דקה ולוח אלקטרוני אחד קטן יחסית. הזכוכית אינה שווה כלום בזרם המתכות, הפלסטיק הוא עלות פינוי, והלוח הבודד הוא כמות זניחה של חומר ביחס לכל המשקל.

במסכים ותיקים יותר המצב מורכב עוד יותר. תאורת הרקע בדגמים מלפני הגל של ה-LED מבוססת על נורות שמכילות כמות קטנה של כספית, וזה הופך את הפירוק לעבודה שדורשת זהירות ולא פעולה מכנית פשוטה. מסך קתודי ותיק הוא סיפור בפני עצמו, עם זכוכית מיוחדת שדורשת טיפול נפרד.

מה שכן שווה במסך: המסגרת המתכתית, שלעיתים אלומיניום, הלוח האלקטרוני, וספק הכוח אם הוא נפרד. בכמות גדולה של מסכים זהים זה מצטבר למשהו.

ולכן ההמלצה המעשית: אם אתם מפנים משרד שבו גם מסכים וגם מחשבים, תאמו את הכול כעבודה אחת. המחשבים והלוחות הם מה שמצדיק את הנסיעה, והמסכים נכנסים איתם. מסכים לבד, בכמות קטנה, אינם זרם שמחזיר את עלות הפינוי.

אזורי שירות

אנחנו אוספים פסולת אלקטרונית בכל הארץ, בעיקר מחברות מחשוב, מחדרי שרתים וממעבדות. לכמויות גדולות אנחנו מגיעים עם ציוד שקילה לאתר.

• איסוף פסולת אלקטרונית בתל אביב
• איסוף פסולת אלקטרונית בהרצליה
• איסוף פסולת אלקטרונית בפתח תקווה
• איסוף פסולת אלקטרונית בחיפה
• איסוף פסולת אלקטרונית בירושלים