Skip to main content

קונה לוחות חשמל ושנאים 2026: פסי צבירה, ליפופים וכבילה פנימית

לוח חשמל ישן נראה כמו ארון פח כבד ומיותר, וזו בדיוק הסיבה שרבים זורקים אותו. בפועל, בתוך לוח ראשי של מבנה מסתתרים פסי צבירה מנחושת מלאה, כבילה פנימית בחתך עבה, ולעיתים גם שנאי. אלה מהחומרים הנקיים והיקרים שיוצאים מאתר עבודה.

אנחנו קונים לוחות חשמל, שנאים ופסי צבירה בכל גודל. פסי הצבירה מתומחרים כנחושת נקייה, 29 עד 32 שקלים לקילוגרם, הכבילה הפנימית ב-15 עד 18, וגוף הלוח נשקל כגרוטאות. בלוח ראשי של בניין משרדים זה מצטבר לסכום משמעותי.

העמוד הזה מסביר מה בדיוק שווה בתוך לוח, איך מפרקים אותו בבטחה, ולמה שנאי מוערך אחרת מכל שאר הציוד. לכבילה שמחוץ ללוח ראו תמחור כבלי חשמל לפי חתך.

מחירון רכיבי לוח חשמל 2026

לוח חשמל אינו פריט אחד אלא אוסף של חומרים בערכים שונים מאוד. הטבלה מסודרת מהיקר לזול, וההפרש בין השורה הראשונה לאחרונה הוא פי מאה ויותר.

רכיבחומרמחיר 2026הערה
פסי צבירה נחושתנחושת נקייה29 — 32 ₪ לק"גהפריט היקר בלוח
ליפוף שנאי נחושתנחושת עם ציפוי בידודלפי בדיקהמוערך לפי תכולת נחושת
כבילה פנימיתנחושת בבידוד15 — 18 ₪ לק"גחתכים עבים בלוח ראשי
מפסקים ואוטומטיםמעורב: נחושת, פלסטיק, פלדהלפי בדיקהתלוי בגודל ובכמות
פסי צבירה אלומיניוםאלומיניום3 — 5 ₪ לק"גנפוץ בלוחות ישנים
גוף הלוח ודלתותפח ופלדהלפי שקילהנשקל כגרוטאות
מסילות ומבנה פנימיפלדה מגולוונתלפי שקילהנפח גדול, ערך נמוך

לוח ראשי או שנאי? אלה פריטים ששווה להעריך לפני שמפרקים.

קבלו הצעה לפירוק ואיסוף

פסי צבירה: הסיבה שלוח שווה כסף

אם יש פריט אחד שהופך לוח חשמל מגרוטאה לנכס, זה פס הצבירה. שווה להבין מה זה ואיך לזהות אותו.

פס צבירה הוא רצועת מתכת שטוחה שמחלקת את הזרם בתוך הלוח. במקום למשוך כבל נפרד לכל מפסק, הזרם רץ על הפס וכל מפסק מתחבר אליו. בלוח ראשי יש לרוב שלושה או ארבעה פסים כאלה, אחד לכל פאזה ואחד לאפס.

הפסים האלה הם נחושת מלאה, בלי בידוד ובלי ציפוי, ולעיתים בעובי של כמה מילימטרים וברוחב של כמה סנטימטרים. כלומר נחושת נקייה בגוש, בדיוק הצורה שמתומחרת בקצה העליון של סולם הנחושת.

בלוח ראשי של מבנה גדול הפסים ארוכים וכבדים, ויכולים לשקול עשרות קילוגרמים בלבדם. זו הסיבה שלוח ראשי מוערך אחרת לגמרי מלוח דירתי קטן.

שימו לב להבדל חשוב: בחלק מהלוחות, במיוחד ישנים או זולים יותר, פסי הצבירה עשויים אלומיניום ולא נחושת. ההפרש דרמטי, בין 29 עד 32 שקלים לקילוגרם לבין 3 עד 5. הזיהוי פשוט: נחושת אדמדמה, אלומיניום כסוף.

יש גם פסים מצופים בבדיל, שנראים כסופים אבל מתחת לציפוי הם נחושת. שריטה קלה בקצה חושפת את הצבע האמיתי.

שנאים: למה הם מוערכים בנפרד

שנאי הוא הפריט שהכי קשה לתמחר מראש, ולכן הוא תמיד מוערך לגופו ולא לפי טבלה.

שנאי בנוי משתי קבוצות ליפופים מסביב לליבת פלדה. הליפופים הם חוט נחושת מצופה בלכה מבודדת, כרוך אלפי פעמים. הנחושת שם היא חומר יקר, אבל היא עטופה בציפוי ועטופה שוב בנייר או בשרף בידוד, ולכן אינה נחושת נקייה כמו פס צבירה.

הליבה היא פחי פלדה מיוחדים, שנשקלים כגרוטאות ותורמים את רוב המשקל אבל מעט מאוד מהערך. זה החלק שגורם לשנאי להיות כבד בצורה מטעה.

גודל משנה מאוד. שנאי בקרה קטן בלוח הוא פריט שולי, ושנאי מתח של מבנה או של מתקן תעשייתי הוא פריט בפני עצמו ששווה הערכה רצינית.

ויש שיקול נוסף שחשוב להעלות: שנאים גדולים מסוימים מכילים שמן. שמן שנאים דורש טיפול נכון ואסור לנקז אותו לקרקע או לביוב. בשנאים ישנים במיוחד ייתכנו גם חומרים שדורשים טיפול מיוחד. אם השנאי שלכם גדול ומכיל שמן, ציינו זאת בפנייה הראשונה כדי שנגיע מוכנים ולא נגלה את זה בשטח.

בשנאים יבשים, כלומר כאלה בלי שמן, העניין פשוט יותר והפירוק ישיר יותר.

בטיחות: לוח חשמל אינו ארון פח

זה החלק שאין בו גמישות. לוח חשמל הוא הנקודה שבה הזרם במבנה מרוכז, והוא מסוכן יותר מכל נקודה אחרת בתשתית.

הכלל הראשון: לוח מפורק רק אחרי ניתוק מוחלט ואימות שהוא מנותק, על ידי חשמלאי מוסמך. אימות אין פירושו להסתכל על המפסק הראשי אלא למדוד בפועל. בלוחות מבניינים ותיקים יש לעיתים הזנות משניות שלא עוברות דרך המפסק הראשי.

הכלל השני: גם לוח מנותק יכול להכיל אנרגיה שמורה. קבלים לשיפור כופל הספק, שנמצאים בחלק מהלוחות התעשייתיים, שומרים מתח גם אחרי ניתוק. הם חייבים להתפרק לפני שנוגעים בהם.

הכלל השלישי: אל תחתכו פסי צבירה במשחזת בתוך הלוח. ניצוצות בתוך ארון מלא חומרי בידוד ופלסטיק הם מתכון לשריפה, ואם נותרה אנרגיה במערכת זה גם סיכון חשמלי.

ולבסוף, נקודה שרבים לא חושבים עליה: לוח ראשי כבד מאוד. ארון פלדה עם פסים ומפסקים יכול לשקול מאות קילוגרמים, והוא לא יורד במדרגות בשניים. הורדה מחדר חשמל בקומה דורשת תכנון ולעיתים ציוד.

אנחנו מגיעים עם צוות שמבצע את העבודה, כולל התיאום החשמלי. אם אתם מפרקים בעצמכם, עשו זאת עם חשמלאי ולא לבד.

מאיפה מגיעים לוחות ושנאים

הציוד הזה מגיע כמעט תמיד מעבודות מתוכננות ולא מפינוי מקרי, וזה משפיע על אופן העבודה.

שדרוג תשתית חשמל בבניין

כשמבנה מגדיל הספק או מחליף תשתית ישנה, הלוח הראשי יורד ומוחלף. זה התרחיש הנפוץ ביותר וגם המשתלם ביותר, כי לוח ראשי הוא בדיוק הלוח שמכיל את פסי הצבירה הגדולים.

באותה עבודה יוצאים גם כבלי ההזנה העבים שמגיעים ללוח, והם מהחומרים השווים ביותר באתר.

מפעלים ומתקני תעשייה

במתקן תעשייתי יש לוחות רבים: לוח ראשי, לוחות משנה לכל אזור, לוחות פיקוד ולוחות של מכונות. בשדרוג קו ייצור או במעבר למתקן אחר, כולם יוצאים. אותם מפעלים ממילא מוכרים גרוטאות מקווי ייצור, וזה נכנס לאותו איסוף.

אתרי הריסה

במבנה שנהרס, הלוח הראשי הוא לרוב הפריט המתכתי הצפוף ביותר בערך שיוצא ממנו. קבלני הריסה שמכירים את זה מוציאים אותו בנפרד לפני שההריסה מתחילה, במקום לתת לו להימעך תחת בטון.

חשמלאים וקבלני חשמל

חשמלאי שמחליף לוח דירתי נשאר עם הישן. לוח דירתי קטן אינו פריט גדול, אבל אצל חשמלאי פעיל הם מצטברים. באותו מחסן ממילא מצטברת גם כבילה, ואפשר לאסוף הכול יחד.

איך למכור לוח נכון

בלוח חשמל, בניגוד לרוב החומרים, ההפרדה משתלמת מאוד כי ההפרש בין הרכיבים עצום.

הוציאו את פסי הצבירה. זו הפעולה היחידה שבאמת משנה. פס צבירה בתוך לוח שלם נספר כחלק ממשקל הארון ומתומחר כגרוטאות, ואותו פס כשהוא מופרד מתומחר כנחושת נקייה. ההפרש הוא פי עשרות.

הוציאו את הכבילה הפנימית. בלוח ראשי יש כבלים בחתך עבה שמתחברים לפסים ולמפסקים. הם מתומחרים ב-15 עד 18 שקלים לקילוגרם, לעומת גרוטאות אם הם נשארים בפנים.

בדקו אם הפסים נחושת או אלומיניום לפני שאתם בונים ציפיות. בלוחות ישנים זה לעיתים קרובות אלומיניום, וההפרש בין השניים הוא כמעט פי עשרה.

אל תזרקו את המפסקים. אוטומטים ומפסקים מכילים נחושת ומגעים, והם מוערכים בנפרד. בלוח עם עשרות מפסקים זו כמות.

ואל תחתכו את הארון לחתיכות. הוא נשקל כגרוטאות בכל מקרה, וחיתוך רק מבזבז את הזמן שלכם ומוסיף סיכון.

סדרי גודל: מה מגיע מאיזה לוח

כדי להבין אם שווה לתאם הגעה ייעודית, עוזר לדעת בערך על מה מדובר.

לוח דירתי הוא פריט קטן. יש בו מעט פסי צבירה או בכלל לא, כמה מפסקים וארון פלסטיק או פח קטן. שווה כסף, אבל לא מצדיק נסיעה ייעודית אלא איסוף משולב.

לוח של בניין מגורים משותף גדול יותר משמעותית, עם פסי צבירה אמיתיים ומונים. זה כבר פריט שמצדיק הגעה, במיוחד אם יוצאים כמה לוחות באותו פרויקט.

לוח ראשי של בניין משרדים או מבנה מסחרי הוא הקטגוריה המעניינת. פסי צבירה ארוכים ועבים, כבילה בחתך גדול, עשרות מפסקים וארון פלדה כבד. פריט אחד כזה מצדיק הגעה בפני עצמו.

ולוחות של מתקן תעשייתי הם פרויקט: כמה לוחות, לעיתים שנאי, וכבילה בהיקף גדול. כאן אנחנו מגיעים לסיור ונותנים הצעה כוללת.

השורה התחתונה

לוח חשמל שווה הרבה יותר ממה שנראה, והערך מרוכז כמעט כולו בפסי הצבירה ובכבילה הפנימית.

בדקו אם הפסים נחושת או אלומיניום. זה ההבדל בין 29 עד 32 שקלים לקילוגרם לבין 3 עד 5, וזו בדיקה של שנייה.

הפרידו את הפסים ואת הכבילה מהארון. אם הכול נשקל יחד כארון פח, אתם מקבלים מחיר גרוטאות על נחושת נקייה.

אל תפרקו לוח לבד. ניתוק ואימות הם עבודה של חשמלאי מוסמך, וקבלים בלוחות תעשייתיים שומרים מתח גם אחרי ניתוק.

ואם יש שנאי, ציינו את גודלו ואם הוא מכיל שמן כבר בפנייה הראשונה. זה משנה את אופן ההגעה ואת ההערכה.

סוגי לוחות ומה מייחד כל אחד

ההבדל בין סוגי הלוחות אינו רק בגודל אלא גם בכמות הנחושת שבפנים, וזה מה שקובע אם שווה לתאם הגעה.

לוח דירתי. ארון קטן, לרוב פלסטיק או פח דק, עם שורת אוטומטים ומעט מאוד פס צבירה או בכלל לא. הנחושת בו מרוכזת בחיווט הפנימי ובמגעי המפסקים. פריט קטן שמצטבר רק בכמות.

לוח בניין משותף. גדול יותר, לרוב ארון פלדה, עם פסי צבירה אמיתיים שמחלקים לכל הדירות, מונים ומפסקים ראשיים. כאן כבר יש נחושת בכמות שמורגשת.

לוח ראשי של מבנה מסחרי. זו הקטגוריה המשמעותית. פסי צבירה ארוכים ועבים, לעיתים במספר מפלסים, כבילה בחתך גדול, עשרות מפסקים וארון פלדה כבד. פריט אחד כזה יכול להצדיק הגעה בפני עצמו.

לוח פיקוד ובקרה. לוחות של מכונות ושל מערכות אוטומציה. פחות פסי צבירה ויותר רכיבים: ממסרים, בקרים, שנאי בקרה וחיווט דק רב. הערך מפוזר בין הרכיבים ולא מרוכז בפס אחד.

לוח חלוקה תעשייתי. הגדול מכולם, לרוב בחדר חשמל ייעודי, עם פסי צבירה מסיביים ולעיתים שנאי צמוד. אלה הפרויקטים שבהם מגיעים לסיור לפני שנותנים הצעה.

מה בדיוק יש בתוך לוח

שווה לעבור על הרכיבים אחד אחד, כי זה מסביר למה ההפרדה משתלמת כל כך בקטגוריה הזו.

פסי הצבירה הם הפריט היקר, נחושת מלאה בלי בידוד. בלוח גדול הם יכולים לשקול עשרות קילוגרמים לבדם.

החיווט הפנימי הוא נחושת בבידוד, ובלוח ראשי החתכים עבים. הוא מתומחר כמו כבל חשמל ולא כמו גרוטאות.

המפסקים והאוטומטים מכילים מגעי נחושת, קפיצי פלדה ומארז פלסטיק. כל מפסק בודד הוא פריט קטן, אבל לוח עם עשרות מפסקים מצטבר.

מהדקים ופסי חיבור הם נחושת או פליז קטנים, ולעיתים מתעלמים מהם לגמרי. בלוח גדול יש מאות כאלה.

שנאי בקרה, אם קיים, הוא ליפוף נחושת על ליבת פלדה. קטן בדרך כלל, אבל שווה בפני עצמו.

והארון עצמו, הדלתות, המסילות והלוחיות הם פלדה ופח מגולוון. הם רוב המשקל ומיעוט הערך, וזו בדיוק הסיבה שלוח שלם שנשקל כמכלול מקבל מחיר גרוטאות.

ארבע טעויות שעולות כסף

לשקול לוח שלם כארון פח. זו הטעות הגדולה ביותר. כשהלוח נשקל כמכלול, הנחושת שבפנים נספרת לפי משקל הארון ומתומחרת כגרוטאות. הפרדת הפסים לבדה משנה את הסכום לחלוטין.

להניח שהפסים נחושת. בלוחות ישנים ובלוחות זולים הם לעיתים קרובות אלומיניום. ההפרש הוא כמעט פי עשרה, וזו בדיקה של שנייה לפי צבע.

לחתוך את הכבילה צמוד ללוח. כבלי ההזנה הם מהחומר השווה ביותר באתר. מטר נוסף בכל חיבור מצטבר, במיוחד בלוח ראשי עם הזנות בחתך גדול.

לזרוק את המפסקים. הם נראים כמו פלסטיק ולכן נזרקים, אבל בפנים יש מגעי נחושת. בלוח עם עשרות מפסקים זו כמות שלא כדאי לוותר עליה.

איך עובד פירוק לוח אצלנו

התהליך בנוי כך שלא תצטרכו לארגן חשמלאי, מנוף או פינוי בנפרד.

מתחילים בתמונה. צלמו את הלוח פתוח אם אפשר, כך שרואים את הפסים ואת המפסקים, וציינו את גודל הארון בערך ואיפה הוא ממוקם. מזה אפשר לתת הערכה ראשונית ולדעת אם צריך סיור.

אחר כך מגיע הניתוק. זה תמיד השלב הראשון בשטח, והוא מתבצע על ידי חשמלאי מוסמך עם אימות בפועל ולא רק הסתמכות על מפסק. בלוחות תעשייתיים נבדקים גם קבלים.

הפירוק עצמו מתבצע ברכיבים: קודם מוציאים את הכבילה, אחר כך את המפסקים, אחר כך את פסי הצבירה, ולבסוף מפרקים את הארון או מורידים אותו שלם לפי מה שאפשרי.

השקילה מתבצעת לפי זרמים ולא כמכלול: נחושת בנפרד, כבילה בנפרד, פלדה בנפרד. זו הסיבה שאתם מקבלים את הערך האמיתי ולא ממוצע. התשלום במקום בסיום.

ובמתקנים גדולים העבודה מתוכננת מראש עם לוח זמנים, כי לרוב צריך לתאם אותה עם החלפת הלוח החדש ועם הפסקת חשמל מבוקרת.

כמה נחושת באמת יוצאת מלוח

זו השאלה שכולם שואלים, ואין לה תשובה אחת כי הפער בין לוח ללוח עצום. אבל אפשר להבין מה קובע.

הגורם הראשון הוא ההספק של הלוח. ככל שהלוח מזין הספק גדול יותר, כך פסי הצבירה חייבים להיות עבים ורחבים יותר כדי לשאת את הזרם. זו אינה בחירה של היצרן אלא דרישה הנדסית, ולכן אפשר להסיק מההספק על כמות הנחושת.

הגורם השני הוא מספר הפאזות והמפלסים. לוח תלת פאזי מכיל לפחות שלושה פסים ולרוב ארבעה עם האפס, ובלוחות גדולים יש מערכות פסים בכמה מפלסים. כל מפלס נוסף מכפיל בפועל את הנחושת.

הגורם השלישי הוא אורך הלוח. פסי צבירה רצים לאורך כל הארון, ולכן ארון באורך שני מטרים מכיל פי שניים נחושת מארון באורך מטר, בהנחה שהחתך זהה.

הגורם הרביעי הוא הכבילה הפנימית, שבלוח צפוף יכולה להיות משמעותית בפני עצמה. בלוח עם עשרות יציאות יש עשרות קטעי כבל בחתכים שונים.

המסקנה המעשית: אל תעריכו לוח לפי המראה החיצוני של הארון. ארון גדול ויפה יכול להכיל מעט נחושת, וארון ישן ומוזנח יכול להכיל פסים מסיביים. מה שקובע הוא מה שבפנים, ולכן תמיד שווה לפתוח ולצלם.

מפסקים ומגענים: הרכיבים שמוציאים בנפרד

בתוך כל לוח חשמל יש רכיבים שאינם פס צבירה ואינם כבילה, והם שווים יותר ממה שנראה. שווה לדעת מה להוציא ומה להשאיר.

מפסקים אוטומטיים, מאמתים ומגענים הם קופסאות פלסטיק שבתוכן מכניקה, קפיצים, מגעים ולעיתים ליפוף. המגעים עצמם עשויים מסגסוגות מיוחדות שעומדות בקשת חשמלית, ולכן הם מעניינים יותר מפלסטיק רגיל. המארז, לעומת זאת, הוא פלסטיק ואין לו ערך.

מגען תעשייתי גדול הוא המקרה המשמעותי. הוא כבד, הוא מכיל סליל נחושת ממשי, והוא יושב בלוחות מנוע ובלוחות מכונה. מגענים כאלה שווה לאסוף בנפרד ולא לזרוק יחד עם הפלסטיק.

ממסרי פיקוד ומגשי ממסרים הם רכיבים קטנים עם מגעים ועם לוחות, והם נספרים בזרם הלוחות ולא בזרם המתכת. בלוח בקרה שלם יש לעיתים עשרות כאלה.

מה שלא כדאי לעשות: לפרק מפסקים אחד אחד כדי להוציא מגעים. זו עבודה ארוכה, התוצאה היא כמות זעירה של חומר, והיא לא מחזירה את הזמן. מסרו אותם שלמים.

ומה שכן כדאי: להפריד את ערימת המפסקים והמגענים מערימת הפח ומערימת פסי הצבירה. שלוש ערימות נפרדות מאפשרות לתמחר כל זרם לפי עצמו, במקום ממוצע אחד שמדלל את החומר היקר.

אזורי שירות

אנחנו מפרקים ואוספים לוחות ושנאים בכל הארץ, מאתרי הריסה, ממפעלים ומפרויקטי שדרוג תשתית. לפריטים גדולים אנחנו מגיעים עם ציוד מתאים.

שאלות נפוצות

כמה שווה לוח חשמל ישן?

זה תלוי כמעט לגמרי בפסי הצבירה. פסים מנחושת מתומחרים ב-29 עד 32 שקלים לקילוגרם, והכבילה הפנימית ב-15 עד 18. גוף הארון עצמו נשקל כגרוטאות ותורם מעט. לוח דירתי קטן שווה סכום צנוע, ולוח ראשי של בניין משרדים הוא פריט משמעותי בפני עצמו.

מה זה פס צבירה ואיך מזהים אותו?

פס צבירה הוא רצועת מתכת שטוחה שמחלקת את הזרם בלוח. במקום כבל נפרד לכל מפסק, הזרם רץ על הפס וכל מפסק מתחבר אליו. הוא נראה כמו רצועה שטוחה בעובי כמה מילימטרים, בלי בידוד. בלוח ראשי יש לרוב שלושה או ארבעה כאלה.

איך יודעים אם הפסים נחושת או אלומיניום?

לפי הצבע. נחושת אדמדמה כתומה ואלומיניום כסוף אפרפר. זו בדיקה קריטית כי ההפרש הוא בין 29 עד 32 שקלים לקילוגרם לבין 3 עד 5. בלוחות ישנים וזולים יותר אלומיניום נפוץ. שימו לב שיש גם פסי נחושת מצופים בבדיל שנראים כסופים, ושריטה קלה חושפת את הצבע מתחת.

אפשר לפרק לוח חשמל לבד?

לא כדאי ולא בטוח. לוח הוא הנקודה שבה הזרם במבנה מרוכז, והניתוק חייב להתבצע ולהיות מאומת על ידי חשמלאי מוסמך. בלוחות מבניינים ותיקים יש לעיתים הזנות משניות שלא עוברות דרך המפסק הראשי. בנוסף, קבלים בלוחות תעשייתיים שומרים מתח גם אחרי ניתוק.

כמה שווה שנאי ישן?

שנאי מוערך לגופו ולא לפי טבלה, כי הערך תלוי בגודל ובכמות הנחושת בליפופים. הליפופים הם חוט נחושת מצופה בלכה, ולכן אינם נחושת נקייה כמו פס צבירה. הליבה היא פחי פלדה שתורמים את רוב המשקל ומעט מהערך. ציינו את גודל השנאי ואם הוא מכיל שמן.

שנאי עם שמן, יש בעיה?

לא בעיה אבל כן שיקול. שמן שנאים דורש טיפול נכון ואסור לנקז אותו לקרקע או לביוב, ובשנאים ישנים במיוחד ייתכנו חומרים שדורשים טיפול מיוחד. לכן ציינו זאת בפנייה הראשונה כדי שנגיע מוכנים. שנאים יבשים, בלי שמן, פשוטים יותר לפירוק.

אתם לוקחים גם את המפסקים והאוטומטים?

כן. מפסקים ואוטומטים מכילים נחושת ומגעים והם מוערכים בנפרד מגוף הלוח. בלוח עם עשרות מפסקים זו כמות שמצטברת. אל תזרקו אותם בהנחה שהם פלסטיק, כי בתוכם יש חומר שווה.

הלוח כבד מדי להוריד, מה עושים?

זה מצב נפוץ ואנחנו מטפלים בו. לוח ראשי עם פסים ומפסקים יכול לשקול מאות קילוגרמים ואינו יורד במדרגות בשניים. בסיור נבדק מסלול ההורדה, והעבודה מתוכננת בהתאם. במקרים מסוימים מפרקים את הלוח לרכיבים במקום כדי להקל על ההוצאה.

אתם מגיעים לאתרי הריסה?

כן, וזה תרחיש שכדאי לתאם מראש. במבנה שנהרס הלוח הראשי הוא לרוב הפריט המתכתי הצפוף ביותר בערך, ולכן שווה להוציא אותו לפני שההריסה מתחילה ולא לתת לו להימעך תחת בטון. באותו איסוף אנחנו לוקחים גם את כבלי ההזנה ושאר המתכות.

יש מינימום כמות?

לוח דירתי בודד לא מצדיק נסיעה ייעודית, ועדיף לצרף אותו לאיסוף של חומר אחר. לוח של בניין משותף, לוח ראשי של מבנה מסחרי או שנאי בכל גודל סביר מצדיקים הגעה בפני עצמם. חשמלאים שצוברים לוחות דירתיים יחד עם כבילה מקבלים איסוף מרוכז.

מה עושים עם הכבילה שמחוברת ללוח?

מוציאים אותה ולא משאירים בפנים. כבלי ההזנה שמגיעים ללוח ראשי הם בחתך עבה ולכן מהחומרים השווים באתר. אל תחתכו אותם צמוד ללוח כדי לחסוך זמן, כי כל מטר נוסף הוא נחושת. הם מתומחרים לפי החתך שלהם ובנפרד מהלוח.

אתם עובדים מול קבלני חשמל באופן קבוע?

כן. קבלן חשמל שמחליף לוחות באופן שוטף צובר לוחות דירתיים, כבילה ומפסקים. סידור איסוף קבוע חוסך לו מקום במחסן, ובמיוחד בפרויקטים גדולים שבהם יוצאים כמה לוחות בבת אחת. אין הסכם ואין התחייבות, פשוט סידור עבודה.

מה אם הלוח עדיין מחובר ומזין את המבנה?

אז מתאמים. ברוב הפרויקטים הלוח החדש כבר מותקן ועובד לפני שהישן יורד, כדי שלא תהיה תקופה בלי חשמל. סדר העבודה נקבע מראש יחד איתכם ועם מי שמתקין את הלוח החדש, ולרוב כולל חלון של הפסקת חשמל מבוקרת.

אתם קונים לוחות שניזוקו בשריפה?

כן. לוח שנשרף עדיין מכיל את פסי הצבירה ואת הנחושת שבפנים, ואלה שורדים חום טוב יחסית. מה שצריך לציין מראש הוא שמדובר בלוח שרוף, כדי שנגיע מוכנים. בלוח שרוף חשוב במיוחד לוודא ניתוק מלא לפני כל נגיעה.

יש ערך למונים ולציוד מדידה?

מונים ישנים מכילים נחושת בליפופים ובמגעים ולכן יש להם ערך כחומר. ציינו אם יש כמות, כי בבניין משותף עם החלפת מערך מונים מדובר בכמה יחידות. שימו לב שמונים שייכים לרוב לחברת החשמל ולא לכם, אז ודאו מי הבעלים לפני שמפרקים.

אפשר לקבל הערכה לפי תמונה?

כן, וזו הדרך המהירה ביותר להתחיל. צלמו את הלוח פתוח כך שרואים את פסי הצבירה ואת שורת המפסקים, וציינו בערך את גודל הארון ואת ההספק אם הוא מופיע על לוחית הזיהוי. מזה אפשר לתת טווח. ההערכה הסופית נקבעת בשקילה לפי זרמים.

למה לוח ישן לפעמים שווה יותר מלוח חדש?

כי בלוחות ותיקים נהגו להשתמש בפסי צבירה מסיביים יותר ובחיווט בחתכים נדיבים, בעוד שבלוחות מודרניים התכנון חסכוני יותר ומשתמש ביותר רכיבים אלקטרוניים ופחות נחושת גולמית. ארון ישן ומוזנח יכול להכיל יותר נחושת מארון חדש ומרשים.

אתם מפרקים גם בחדר חשמל צר?

כן, וזה מצב נפוץ. חדרי חשמל לרוב קטנים ועמוסים, ולעיתים אי אפשר להוציא ארון שלם דרך הדלת. במקרים כאלה מפרקים את הלוח לרכיבים במקום ומוציאים אותם בנפרד. זה לוקח יותר זמן אבל לא משנה את התמחור.

אתם לוקחים גם ארונות ריקים בלי ציוד?

כן, אבל שווה לדעת שארון ריק הוא פלדה בלבד ולכן נשקל כגרוטאות. הערך האמיתי של לוח נמצא בפסים, בכבילה ובמפסקים. אם כבר הוצאתם את כל הציוד ונשאר רק הארון, זה עדיין שווה לפנות אבל הסכום יהיה צנוע בהתאם.

עמודים קשורים

נכתב ותוחקר על ידי מיכל רוזן

נערך ונבדק על ידי יואב בן־עמי

עודכן ונבדק ב-2026

עמוד מתכות ומחירים. הבדיקה היא עריכת תוכן, מקורות, טווחי מחיר וגבולות שימוש; היא אינה הצעת מחיר מחייבת ואינה מחליפה ייעוץ או אישור מקצועי פרטני. מדיניות העריכה | המתודולוגיה

קבלו מחיר ללוח או לשנאי