קונה מעבדים ישנים 2026: 150 עד 250 ₪ לקילו, הגרייד הגבוה ביותר

מחירון מעבדים ורכיבים נלווים

המעבדים עצמם נמצאים בטווח אחד, ומה שמזיז בתוכו הוא הדור והסוג. הטבלה מציגה גם את מה שנמצא סביבם, כדי שתראו את ההקשר.

למה מעבד שווה פי כמה מהלוח שהוא יושב עליו

זו השאלה הראשונה של כל מי שנתקל במחיר הזה בפעם הראשונה, והתשובה היא צפיפות ולא גודל.

הערך בלוחות אלקטרוניים מגיע ממתכות יקרות שמשמשות בציפויים ובמגעים, ולא מהנחושת שבשכבות. מעבד הוא הנקודה שבה הצפיפות הזו מקסימלית: מאות או אלפי נקודות מגע מצופות בשטח של כמה סנטימטרים, ובתוכו חיווט פנימי עדין ביותר.

לוח אם, לעומת זאת, הוא בעיקרו מצע מבודד. הוא גדול, הוא שוקל, אבל רוב שטחו הוא חומר ירוק או חום שאינו מתכת כלל. הרכיבים מפוזרים עליו, ולכן הערך ליחידת משקל נמוך.

כשמחלקים את החשבון למשקל, התוצאה היא שמעבד אחד שוקל גרמים בודדים אבל מרכז בתוכו יותר חומר יקר מאשר כף יד של לוח. לכן קילוגרם של מעבדים, שהוא הרבה מאוד יחידות, שווה 150 עד 250 שקלים.

ההשלכה המעשית חשובה: קילוגרם מעבדים הוא כמות גדולה של יחידות, כי כל מעבד קל מאוד. אל תצפו שחמישה מעבדים יהיו קילוגרם. לעומת זאת, זו בדיוק הסיבה שכדאי לצבור אותם בקופסה לאורך זמן.

סוגי מעבדים ומה מזיז בתוך הטווח

כל המעבדים נמצאים באותו טווח מחירים, אבל לא כולם באותו מקום בתוכו. הנה מה שמשפיע.

איפה מוצאים מעבדים

מעבדים מגיעים מכל מקום שיש בו ציוד מחשוב, אבל הם נוטים ללכת לאיבוד כי הם מוסתרים.

במחשב אישי המעבד יושב על לוח האם, תחת מאוורר וגוף קירור. זה המקום שבו רוב המעבדים בעולם הולכים לאיבוד: אנשים מפרקים מחשב, מוציאים את הכונן והזיכרון, ומשליכים את הלוח עם המעבד עדיין בשקע.

בשרת יש לעיתים כמה מעבדים תחת גופי קירור גדולים. פינוי חדר שרתים הוא לכן אחד המקורות המשמעותיים ביותר.

בציוד תקשורת, במתגים ובנתבים גדולים יש מעבדים גם כן, לרוב קטנים יותר ולעיתים מולחמים.

בציוד תעשייתי, בבקרים ובמכשור מדידה יש מעבדים ושבבים גדולים שרבים אינם מודעים אליהם. מעבדות ומפעלים שמפנים ציוד ישן יושבים לעיתים על חומר בגרייד גבוה בלי לדעת.

ובמחסנים של טכנאים ושל חברות מחשוב: לוחות שנפסלו, מחשבים שנגרטו וציוד שהוחלף אצל לקוחות. אצל טכנאי פעיל זה מצטבר לאט אבל בגרייד הגבוה ביותר, ולכן שווה לצבור בקופסה ייעודית.

איך מוציאים מעבד מהשקע

זו פעולה של שניות שלא דורשת כלים מיוחדים, והיא הפעולה המשתלמת ביותר שקיימת בשוק הגרוטאות ביחס לזמן.

ראשית, מסירים את גוף הקירור. הוא מוחזק בתפסים, בברגים או בארבעה פינים שנלחצים ומסתובבים. לעיתים הוא דבוק למעבד בעזרת משחה תרמית שהתקשתה, ואז סיבוב עדין משחרר אותו. אל תמשכו בכוח כלפי מעלה, כי זה עלול להוציא את המעבד מהשקע יחד איתו ולכופף פינים.

שנית, משחררים את תפס השקע. ברוב השקעים יש ידית מתכת קטנה בצד שנלחצת ומורמת, והיא משחררת את לחץ המגעים.

שלישית, מרימים את המעבד ישר למעלה. בלי להטות ובלי להסיט, במיוחד בסוגים שיש להם פינים בתחתית.

ואז פשוט שמים אותו בקופסה. אין צורך לנקות את המשחה התרמית, אין צורך לנגב ואין צורך למיין לפי דגם. מה שכן שווה הוא לשמור על המעבדים יחד ולא לפזר אותם בין שאר החומר, כי בגלל גודלם הם נעלמים בקלות בערימה.

והערה: אל תנסו להוציא מעבד שמולחם ישירות ללוח. בניידים ובחלק מהציוד המודרני המעבד אינו בשקע, וניסיון להוציא אותו בכוח רק הורס את הלוח. במקרה כזה הלוח נמכר כלוח.

למה אסור לנסות להפיק את הזהב לבד

זה סעיף שחייב להופיע כאן, כי השאלה עולה כמעט בכל שיחה והתשובה חד משמעית.

ברשת יש לא מעט תוכן שמראה הפקה ביתית של מתכות יקרות מרכיבים אלקטרוניים באמצעות חומצות. זה נראה פשוט ואפשרי, וזו בדיוק הבעיה. התהליך מבוסס על חומצות חזקות ומסוכנות, והוא משחרר אדים רעילים.

הסכנה אינה תיאורטית. מדובר בחומרים שגורמים לכוויות קשות במגע ולנזק בדרכי הנשימה בשאיפה, ובתנאים ביתיים בלי מנדף, בלי הגנה מתאימה ובלי ידע כימי זה פשוט מסוכן.

מעבר לבטיחות יש גם את הצד הסביבתי והחוקי. השפכים מתהליך כזה מכילים חומרים שאסור לשפוך לביוב או לקרקע, והטיפול בהם אינו דבר שאפשר לעשות בבית.

ומעבר לשני אלה, זה פשוט לא משתלם. הכמויות שמופקות מכמה מעבדים הן זעירות, התהליך דורש זמן וחומרים שעולים כסף, והתוצאה לרוב מזוהמת ובעלת ערך נמוך מהצפוי. בזמן שתשקיעו בזה תרוויחו יותר פשוט למכור את המעבדים כפי שהם.

ההמלצה שלנו ברורה: מכרו את המעבדים שלמים. הם שווים 150 עד 250 שקלים לקילוגרם בדיוק כפי שהם, בלי שום טיפול ובלי שום סיכון.

איך לצבור ולמכור נכון

בגלל הערך הגבוה למשקל, הכללים כאן שונים מכל חומר אחר.

קופסה ייעודית. מעבדים קטנים ונעלמים בערימה. קופסה או שקית סגורה שמיועדת רק להם פותרת את זה. בניגוד לשאר החומר, לא צריך מקום, צריך רק שלא יתערבבו.

אל תמתינו לכמות גדולה. בערך של 150 עד 250 שקלים לקילוגרם, גם כמות צנועה היא סכום. מצד שני, מעבדים קלים מאוד, ולכן אל תופתעו שעשרות יחידות הן עדיין פחות מקילוגרם.

אל תנקו ואל תמיינו לפי דגם. המשחה התרמית אינה מפריעה, והמיון לדגמים אינו משנה את התמחור. מה שכן עוזר הוא להפריד מעבדים קרמיים ישנים אם יש לכם כאלה, כי הם בקצה העליון.

אחסנו במקום יבש. חמצון של המגעים פוגע בגרייד. מעבדים שישבו בלחות נראים כהים יותר ונבדקים פחות טוב.

ואל תשכחו לבדוק ציוד לפני שאתם מוסרים אותו. זו הנקודה שחוזרת בכל העמוד: המעבד מוסתר תחת גוף הקירור, ומי שלא מרים אותו לא יודע שהוא שם.

שקעים, פינים ומה שחשוב לא לשבור

יש כמה סוגי שקעים, וההבדל ביניהם קובע איפה נמצאים הפינים ומה עלול להישבר בהוצאה.

בחלק מהמעבדים הפינים נמצאים בתחתית המעבד עצמו, שורות של מאות פינים דקים. במקרה כזה המעבד הוא הרכיב העדין, וצריך להרים אותו ישר למעלה בלי להטות. פין מכופף אינו הורס את הערך כחומר, אבל הוא סימן שמשהו נעשה בכוח.

בסוגים אחרים הפינים נמצאים בשקע שעל הלוח, והמעבד עצמו שטוח עם רק רפידות מגע בתחתיתו. כאן המעבד עמיד יותר, והעדין הוא דווקא השקע שבלוח. אם השקע נהרס זה לא משנה לערך החומר, אבל שווה לדעת.

בשני המקרים, הכלל זהה: שחררו את התפס לפני שמרימים. ניסיון להרים מעבד כשהתפס עדיין סגור הוא מה שגורם לרוב הנזק.

והשקע עצמו, זה שעל הלוח, הוא גם חומר מעניין: הוא מכיל מאות מגעים מצופים והוא חלק ממה שהופך לוח אם לשווה. אין צורך להוציא אותו, הוא נמכר עם הלוח.

נקודה אחרונה: אל תשתמשו בכלים חדים כדי לשחרר מעבד. מברג שנדחף מתחת למעבד הורס גם את המעבד וגם את הלוח, ולא חוסך זמן אמיתי.

מי מוכר לנו מעבדים

בגלל הערך הגבוה למשקל, גם גורמים שאינם עוסקים בגרוטאות מגלים שמשתלם להם לצבור.

חברות מחשוב וספקי IT מחליפים ציוד אצל לקוחות ונשארים עם הישן. אצלם זה הזרם הגדול ביותר, והחומר ממוין יחסית מטבע העבודה.

מעבדות תיקון וטכנאי מחשבים צוברים לוחות שנפסלו ומחשבים שנגרטו. אצל טכנאי יחיד זה מצטבר לאט, אבל בגרייד הגבוה ביותר, ולכן קופסה שהתמלאה לאורך שנה היא סכום אמיתי.

מחלקות IT בארגונים מפנות ציוד בפרויקטים, במיוחד במעבר לענן או במעבר משרד. שם הכמות מגיעה בבת אחת.

מפעלים ומעבדות מחקר מפנים ציוד מדידה ובקרה ישן. זה מקור שרבים לא חושבים עליו, ולעיתים דווקא שם נמצאים הרכיבים הוותיקים והיקרים יותר.

ואנשים פרטיים שמפרקים מחשבים ישנים שהצטברו בבית. כמות קטנה, אבל אם יש כמה מחשבים זה שווה לבדוק מה מתחת לגופי הקירור לפני שזורקים.

ארבע טעויות שמאבדות מעבדים

לזרוק לוח אם בלי להרים את גוף הקירור. זו הטעות שאחראית לרוב המעבדים שהולכים לאיבוד בעולם. המעבד מוסתר, ואף אחד לא חושב עליו.

למסור מחשב או שרת סגור. אותו היגיון בדיוק. אם היחידה לא נפתחה, המעבד שבתוכה נספר לפי משקל המארז.

לפזר מעבדים בין שאר החומר. בגלל גודלם הם נעלמים בערימה של לוחות וכבלים. קופסה ייעודית פותרת את זה לגמרי ולא תופסת מקום.

לנסות להפיק זהב בבית. מסוכן, אסור להשליך את השפכים, ולא משתלם. המעבד שווה 150 עד 250 שקלים לקילוגרם בדיוק כפי שהוא.

איפה המעבד יושב בסולם הגריידים

כדי להבין כמה המעבד חריג, שווה לראות אותו בהקשר של כל סולם הגריידים בפסולת אלקטרונית.

בתחתית נמצאים המארזים, הארונות וגופי הקירור. אלה פלדה ואלומיניום שנשקלים כגרוטאות, והם מהווים את רוב המשקל של כל ציוד מחשוב. הם שווים משהו, אבל מעט מאוד לקילוגרם.

מעליהם הכבילה: כבלי רשת ב-8 עד 10 שקלים לקילוגרם וכבלי הזנה ב-15 עד 18. גם כאן הערך צנוע יחסית, וההיגיון הוא כמות ולא גרייד.

באמצע נמצאים לוחות האם, הכרטיסים והזיכרונות, 25 עד 40 שקלים לקילוגרם. זה הגרייד הנפוץ ביותר וגם הבסיס שאליו משווים.

מעליהם לוחות התקשורת והשרתים, 60 עד 90 שקלים לקילוגרם, כלומר בערך פי שניים מלוח רגיל, בזכות צפיפות רכיבים ומחברים גבוהה יותר.

ובראש נמצא המעבד, 150 עד 250 שקלים לקילוגרם. פי שישה ויותר מלוח האם שהוא יושב עליו, ופי עשרות מהמארז שעוטף את שניהם. אין עוד קפיצה כזו בשום מקום בשוק המתכות.

ההשלכה המעשית: בכל פירוק של ציוד מחשוב, הדבר הראשון שכדאי לאתר הוא המעבדים, ורק אחר כך להתעסק בשאר. זה הסדר הנכון מבחינת תשואה על זמן.

זיכרונות ומחברים: מה שנמצא ליד המעבד

כשאתם כבר פתוחים מול הלוח ומוציאים את המעבד, יש עוד שני דברים ששווה להוציא באותה הזדמנות.

מקלות הזיכרון יושבים בחריצים לצד המעבד ונשלפים בשניות: לוחצים על שני התפסים בקצוות והמקל קופץ החוצה. מה שמעניין בהם הוא השורה המוזהבת בקצה התחתון, כלומר המגעים. ככל שיש יותר מגעים ביחס לשטח המקל, כך הגרייד שלו טוב יותר.

מקלות זיכרון נכנסים לגרייד של 25 עד 40 שקלים לקילוגרם, יחד עם לוחות האם וכרטיסי ההרחבה. הם אינם באותה ליגה כמו מעבדים, אבל הם קלים לשליפה ומצטברים מהר, במיוחד בשרתים שבהם יש הרבה יותר מהם מאשר במחשב רגיל.

כרטיסי ההרחבה, כמו כרטיסי מסך, כרטיסי רשת ובקרי אחסון, נשלפים גם הם בקלות אחרי שחרור בורג או תפס. גם אצלם המגעים בקצה הם מה שקובע.

מה שלא שווה להוציא הוא כל מה שמולחם: שבבים, מחברים מולחמים ורכיבים קטנים. ההלחמה דורשת ציוד, ההפרש אינו מצדיק את הזמן, והלוח נמכר ממילא עם כל מה שעליו.

הסדר המעשי כשפותחים יחידה הוא פשוט: מעבד קודם, אחריו זיכרונות וכרטיסים, ואז הלוח עצמו. כל השאר, מארז וגוף קירור, הולך לערימת המתכת.

השורה התחתונה

מעבד הוא הפריט היקר ביותר לקילוגרם בפסולת אלקטרונית, 150 עד 250 שקלים, לעומת 25 עד 40 ללוח שהוא יושב עליו.

הפעולה המשתלמת ביותר היא פשוט להרים את גוף הקירור ולהוציא את המעבד מהשקע. היא לוקחת שניות ולא דורשת כלים.

מעבדים קרמיים ישנים יושבים בקצה העליון של הטווח, ומעבדים מודרניים בקצה התחתון. שניהם עדיין בגרייד הגבוה ביותר שקיים.

אל תנסו להפיק זהב בבית. זה מסוכן, אסור להשליך את השפכים, והתוצאה שווה פחות ממכירת המעבד כפי שהוא.

ואל תזרקו לוח אם בלי לבדוק מה מתחת לגוף הקירור. זה המקום שבו רוב המעבדים בעולם הולכים לאיבוד.

איך לארוז, לספור ולתעד ערימת מעבדים

מעבדים הם הפריט היקר ביותר ליחידת משקל באתר הזה, ולכן האופן שבו הם מגיעים אלינו משנה יותר מבכל זרם אחר. ערימה של מעבדים שוקלת מעט מאוד ושווה הרבה, וזה מצב שמחייב סדר.

האריזה הנכונה היא קופסה קטנה וקשיחה, לא שקית. מעבד בשקית נמחץ, הפינים מתעקמים, ובמעבדים עם פינים זה משנה את הסיווג. קופסת קרטון קטנה או מגש פלסטיק עם מחיצות שומרים על היחידות שלמות ומונעים שפשוף.

אל תערבבו סוגים באותה קופסה. מעבד קרמי ותיק, מעבד עם מכסה מתכת ומעבד בלי פינים נמצאים בגריידים שונים, וערימה מעורבת נשקלת לפי המשותף הנמוך. שלוש קופסאות קטנות עדיפות על קופסה אחת גדולה.

ספירה היא הדבר שמשתלם לעשות לפני ולא אחרי. מעבדים נמדדים גם במשקל וגם במספר יחידות, ולכן ספירה מוקדמת נותנת לכם בסיס לבדוק את ההצעה. זה גם מגן על שני הצדדים: במוצר שכזה, שבו כמה עשרות גרמים שוות סכום ממשי, הסדר עדיף על אמון עיוור.

לעסקים שצוברים באופן קבוע, שווה לנהל רישום פשוט: תאריך, כמה יחידות, מאיזה מקור. זה לא בירוקרטיה אלא מה שמאפשר לדעת אם האיסוף התקופתי משתלם ואם הכמות גדלה.

אזורי שירות

אנחנו אוספים מעבדים בכל הארץ, מחברות מחשוב, ממעבדות תיקון ומפרויקטי פינוי. בגלל הערך הגבוה למשקל, גם כמות קטנה מצדיקה תיאום.

• איסוף מעבדים ורכיבים בתל אביב
• איסוף מעבדים ורכיבים בהרצליה
• איסוף מעבדים ורכיבים בפתח תקווה
• איסוף מעבדים ורכיבים בחיפה
• איסוף מעבדים ורכיבים בירושלים