פינוי כבלים ממפעל: שדרוג חשמל, תשתית ישנה וכמויות

מה יוצא משדרוג חשמל תעשייתי וכמה זה שווה

הטבלה מראה את הזרמים שיוצאים מעבודה כזו. מה שמייחד את המקרה התעשייתי הוא שרוב החומר נמצא בקצה העליון של סולם הכבלים, בגלל החתכים הגדולים.

למה חומר תעשייתי הוא הגרייד הטוב ביותר

זה לא עניין של העדפה אלא של גאומטריה, והוא מסביר למה אותה עבודה שווה פי כמה מאותו משקל כבלים ביתיים.

שטח החתך של הנחושת גדל בריבוע ביחס לקוטר הגיד, בעוד שעובי הבידוד סביבו גדל הרבה פחות. בכבל ביתי דק הבידוד הוא כמעט מחצית מהמשקל. בכבל הזנה בחתך גדול הוא שכבה דקה יחסית סביב גוש נחושת, ואחוז הנחושת מגיע ל-60 עד 70 אחוז ומעלה.

התוצאה המעשית: קילוגרם של כבל תעשייתי מכיל פי אחד וחצי נחושת מקילוגרם של כבל ביתי, ולכן הוא מתומחר ב-18 עד 22 שקלים במקום 13 עד 16.

יש גם יתרון שני, לוגיסטי: החומר אחיד. בעבודה תעשייתית יוצאים מאות מטרים של אותו חתך בדיוק, במקום ערימה מעורבת של עשרה סוגים. ערימה אחידה נשקלת ומתומחרת בלי הסתייגויות.

ההסתייגות היחידה היא האלומיניום. בתשתיות מתקופות מסוימות ההזנות הראשיות הן אלומיניום דווקא בגלל החתכים הגדולים, ושם המחיר הוא 2 עד 4 שקלים ולא 18 עד 20. בדיקה של קצה חתוך לפני שמתכננים את התקציב חוסכת אכזבה.

לעבוד במתקן פעיל: תכנון בשלבים

זה ההבדל המרכזי בין פינוי תעשייתי לכל פינוי אחר. המפעל ממשיך לעבוד, ולכן הפינוי מתארגן סביב הייצור ולא להפך.

הדפוס הנפוץ הוא החלפה מקבילה: התשתית החדשה מותקנת לצד הישנה, המעבר נעשה בחלון השבתה קצר, ורק אחר כך הישנה יורדת. זה אומר שהחומר לפינוי מצטבר בשלב מאוחר, ולעיתים בבת אחת.

מכאן נגזר התכנון שלנו: אנחנו מעדיפים לתאם סיור בשלב ההחלפה ולא אחריה, כדי לדעת מה צפוי לרדת, מאיפה, ובאיזה חלון זמן. פינוי שמתוכנן מראש מתבצע תוך ימים, ופינוי שמתגלה בדיעבד ממתין לחלון הבא.

בעבודות ארוכות עדיף לאסוף בשלבים ולא לצבור. ערימת כבלי נחושת במאות קילוגרמים שיושבת בשטח מפעל שבועות היא גם מקום תפוס, גם סיכון בטיחותי במעבר, וגם מטרה.

ומה שתמיד מעכב: חלונות גישה. אזורים מסוימים במפעל פתוחים רק בשעות מסוימות או רק בהשבתה מתוכננת. לכן מועד הפינוי נקבע לפי הגישה ולא לפי נוחות הרכב.

בטיחות והרשאות: מה חייב לקרות לפני

במתקן תעשייתי זה לא המלצה אלא נוהל, ולכן כדאי שיהיה ברור מי אחראי על מה.

הניתוק וההשבתה הם של המפעל ושל החשמלאי או קבלן החשמל שעובד בו, לא שלנו. כבל הזנה תעשייתי נושא מתח וזרמים שאינם דומים לכלום בתחום הביתי, וניתוק שגוי הוא סכנת חיים ולא תקלה.

הנוהל המקובל כולל ניתוק בלוח, נעילה וסימון של המפסק כדי שאיש לא יחזיר אותו, ואימות בנקודה עצמה לפני נגיעה. בהרבה מפעלים זה מעוגן בהיתר עבודה שמונפק לכל משימה.

מה שאנחנו עושים: מגיעים אחרי שהחומר כבר נותק ומונח, או מתאמים את מועד האיסוף עם מי שמבצע את הפירוק. אנחנו לא מפרקים תשתית חיה ולא מנתקים לוחות.

מעבר לחשמל יש גם שכבה של בטיחות אתר: ציוד מגן, תיאום כניסת רכב, ולעיתים ליווי. חלק מהדרישות נשענות על תקנים שמנהל מכון התקנים הישראלי. במפעלי מזון, בתעשייה כימית ובמתקנים מוסדרים יש דרישות נוספות, וכדאי לומר לנו עליהן מראש ולא בשער.

ונקודה מעשית אחת: כבלים שיורדים מתעלות גבוהות דורשים עבודה בגובה. זו עבודה של מי שמוסמך לה, והיא חלק מהפירוק ולא מהאיסוף.

סדרי גודל: כמה באמת יוצא

כדי שתדעו אם מדובר באיסוף או בפרויקט, אלה הטווחים כפי שהם מתבררים בשטח.

החלפת לוח משנה בודד מוציאה עשרות קילוגרמים של כבל, בעיקר הזנות קצרות. זה איסוף רגיל ולא פרויקט.

שדרוג מערכת חשמל של אולם ייצור מוציא מאות קילוגרמים: הזנות למכונות, מעגלי כוח ותאורה, ולעיתים גם תעלות. זה כבר מצדיק תכנון ושקילה מופרדת.

החלפת תשתית ראשית במפעל היא טונה ומעלה, כולל כבלים מסיביים מהחיבור הראשי ללוחות. כאן ההפרש של שקל אחד לקילוגרם הוא אלפי שקלים, ולכן שווה להשקיע בהפרדה נכונה.

פינוי קו ייצור שהושבת מוציא את הכול יחד: כבילה, לוחות, מנועים, תעלות ומכונות. זה פרויקט רב זרמי, ולרוב הגיוני לתאם אותו כולו ולא רק את הכבלים. ראו פינוי גרוטאות ממפעל על כל הזרמים.

קו תשתית בין מבנים מוציא כבל משוריין תת קרקעי במאות מטרים. המשקל גבוה כי השריון מוסיף, והחומר לרוב מגיע עם אדמה.

מה שווה להפריד בכמות תעשייתית

בכמות גדולה ההפרדה מחזירה הרבה יותר מאשר בערימה קטנה, פשוט כי כל שקל מוכפל במאות קילוגרמים.

קודם כול: נחושת מול אלומיניום. בכמות תעשייתית זו ההפרדה היקרה ביותר, כי ההפרש הוא בין 18 עד 20 שקלים לבין 2 עד 4. על חצי טונה שהתגלתה כאלומיניום זו טעות של אלפי שקלים בתקציב, ועדיף לדעת מראש.

שנית: חתך עבה מחתך בינוני. בעבודה אחת יוצאים לרוב גם הזנות ראשיות וגם מעגלי כוח רגילים. אלה שני טווחי מחיר שונים, ובערימה אחת הכול נספר לפי הנמוך יותר.

שלישית: פסי צבירה בנפרד. פסי נחושת מלוחות הם מתכת חשופה ב-29 עד 32 שקלים לקילוגרם, כמעט פי שניים מהכבל העבה ביותר. הם צפופים וכבדים, וחבל שייספרו עם הפח.

רביעית: תעלות ומסילות לזרם הברזל. הן נפח גדול ומשקל בינוני, והן אינן שייכות לזרם הכבלים בכלל.

מה שלא שווה בכמות הזו: קילוף. על מאות קילוגרמים זו עבודה של ימים, והמחיר על כבל עבה ממילא גבוה. ההפרש אינו מצדיק את כוח האדם.

תיעוד לגוף מזמין ולדיווח סביבתי

בעבודה תעשייתית התיעוד הוא לעיתים מה שקובע עם מי עובדים, יותר מההפרש במחיר.

קבלן שמבצע פרויקט עבור מפעל, רשות או חברת תשתית צריך להראות לאן הלכה הפסולת. ללא תיעוד זו בעיה בסגירת הפרויקט, ולעיתים גם תנאי בחוזה.

מה שאנחנו מספקים כברירת מחדל: תעודת שקילה עם פירוט לפי זרמים, חשבונית, ותיעוד של תאריכי האיסוף והכמויות. למי שנדרש, גם פרטי הרכב שביצע את ההובלה.

נקודה שחשוב להסדיר מראש: למי מופנית החשבונית. בפרויקט יש לעיתים שלושה גורמים — המפעל, קבלן החשמל וקבלן המשנה — ולא תמיד ברור מי מוכר את החומר. עדיף לסגור את זה לפני האיסוף ולא אחריו.

ובמתקנים מסוימים יש דרישה נוספת: אישור על יעד הטיפול בחומר. אנחנו מעבירים את הכבילה למיחזור מוסדר, והתהליך עצמו מוסבר בעמוד מיחזור כבלים ומה קורה לחומר.

ועוד דבר ששווה לדעת: בכמויות גדולות אנחנו מבררים את מקור החומר. בעבודה מול מפעל או קבלן זה טריוויאלי, ויש לזה סיבה טובה שמוסברת בעמוד המיחזור.

שאלה שעולה הרבה בארגונים גדולים היא האם נדרש אישור מיוחד להעברת החומר. ברוב המקרים לא: כבילה שיצאה משירות היא רכוש הארגון, והוא רשאי למכור אותה כמו כל נכס אחר. מה שכן נדרש הוא שמי שחותם יהיה מי שרשאי, ושהחשבונית תופנה לגורם הנכון.

ובמתקנים שבהם יש נוהל גריטה פנימי, שווה לשלב את הפינוי בתוכו מראש. ארגון שמנהל רישום נכסים צריך להוציא את הציוד מהרישום, והתיעוד שאנחנו מספקים הוא בדיוק מה שסוגר את הלולאה הזו.

תעלות, מסילות ושרשורים: הזרם שנשכח

כשמוציאים כבילה מתעלה, מה שנשאר על הקיר הוא התעלה עצמה, וברוב העבודות אף אחד לא חושב עליה עד הרגע האחרון.

תעלות כבלים תעשייתיות הן לרוב פח מגולוון או פלדה, ולעיתים רשת מרותכת. הן נפח גדול ומשקל בינוני, והן נכנסות לזרם הברזל ולא לזרם הכבלים. במפעל גדול מדובר במאות מטרים רצים, כלומר כמות שמצדיקה פינוי בפני עצמה.

יש גם תעלות מאלומיניום, פחות נפוצות אבל קיימות במתקנים מסוימים, והן שווות משמעותית יותר מפח. שווה לבדוק עם מגנט לפני שמניחים שהכול ברזל: מגולוון נדבק, אלומיניום לא.

מסילות ותומכות הן פלדה כמעט תמיד, וכך גם קופסאות הסתעפות מתכתיות. שרשורים פלסטיים, לעומת זאת, אינם מתכת ואינם משולמים.

מה שחשוב מעשית: אל תערבבו תעלות עם הכבלים באותה ערימה. פח בתוך ערימת נחושת מוריד את הסיווג, ובנפרד הוא עדיין שווה פינוי. שתי ערימות הן עבודה של דקות בזמן הפירוק, ולא ניתנות לתיקון אחרי שהכול נערם יחד.

ועוד נקודה: תעלות שיורדות מגובה הן עבודה בגובה בדיוק כמו הכבילה, ולכן הן חלק מתכנון הפירוק ולא משהו שמסדרים בסוף.

כבל מתח גבוה ומתח ביניים: מה שונה

במפעלים גדולים, באזורי תעשייה ובמתקני תשתית יוצאים לעיתים כבלים שאינם מתח נמוך, וכדאי לדעת שהם מתנהגים אחרת.

מבנית, כבל מתח ביניים וגבוה כולל שכבות שאין בכבל רגיל: שכבת מיסוך חצי מוליכה, מסך מתכתי מסרטי נחושת או אלומיניום, ולעיתים שריון ומעטה חיצוני עבה. התוצאה היא שהיחס בין המוליך למשקל הכולל נמוך יותר ממה שהחתך מרמז.

מה שזה אומר בתמחור: כבל מתח גבוה בקוטר מרשים אינו בהכרח בקצה העליון של הסולם, כי חלק ניכר מהמשקל הוא שכבות הגנה ולא גיד. ההערכה נעשית לפי בדיקה בפועל ולא לפי הקוטר החיצוני.

הצד החשוב יותר הוא בטיחותי. כבל מתח גבוה שהיה בשירות חייב להיות מנותק, מוארק ומאומת על ידי מי שמוסמך לכך, ולא על ידי מי שבא לאסוף. גם כבל שנותק יכול להחזיק מטען שיורי, וזו אחת הסיבות שהארקה היא חלק מהנוהל ולא תוספת.

מבחינתנו הכלל זהה לשאר העמוד, רק מוחמר: אנחנו מקבלים כבל כזה אחרי שהוא נותק, הוארק ומונח. אנחנו לא נוגעים בקווים חיים ולא בתשתית מתח גבוה בשירות.

ואם מדובר בקו שיצא משימוש של חברת תשתית, התיעוד חשוב במיוחד, ועל כך בסעיף התיעוד.

תכנון שנתי: מתי מפעלים באמת משדרגים

זה נראה כפרט שולי, ובפועל הוא מה שקובע מתי אפשר להיכנס ולאסוף.

שדרוגי חשמל במפעלים כמעט אף פעם אינם מתבצעים באמצע עונת ייצור. הם נדחסים לחלונות השבתה: תקופות חג שבהן הקו עומד ממילא, שבוע תחזוקה שנתי, או מעבר בין קווי ייצור.

המשמעות היא שהחומר לא זורם באופן קבוע אלא מגיע בגלים. מפעל שלא פנה שנה שלמה פתאום מוציא טונה בשבוע אחד, וזה בדיוק השבוע שבו כולם עסוקים.

מכאן נגזרת המלצה פשוטה: אם אתם יודעים מתי חלון ההשבתה, תאמו את הפינוי מראש ולא ביום שההשבתה מתחילה. בשבוע כזה הגישה פתוחה, כוח האדם באתר, והכול אפשרי. יום אחרי שהקו חוזר לעבוד, אותה ערימה הופכת למכשול שצריך לתאם סביבו.

יש גם שיקול תקציבי: בחלק מהארגונים ההכנסה מפינוי החומר נזקפת לפרויקט עצמו, ולכן יש היגיון לסגור את זה באותה שנת תקציב שבה בוצעה העבודה.

ומה שעוזר לנו: אם יש לכם תוכנית תחזוקה שנתית, אפשר לקבוע את הפינויים מראש לכל השנה. זה הופך את מה שהיה אירוע מאולתר לשורה מתוכננת בלוח הזמנים.

מי פונה אלינו בקטגוריה הזו

ארבעה סוגי פונים, וכל אחד עם לוח זמנים אחר.

מפעלים בשדרוג מערכת חשמל. אצלם העבודה מתוכננת מראש, לעיתים חודשים, ולכן אפשר לתאם את הפינוי כחלק מהתוכנית ולא בדיעבד.

קבלני חשמל בפרויקטים תעשייתיים. הם אלה שמוציאים את התשתית בפועל. עבורם הפינוי הוא שורת עלות בהצעה שאפשר להפוך להכנסה.

מנהלי תחזוקה של מבנים מסחריים. קניונים, בנייני משרדים ומלונות מחליפים תשתית בשלבים, ושם מה שחשוב הוא לא להפריע לפעילות.

חברות תשתית ורשויות שמפנות קווים שיצאו משימוש, כולל כבל תת קרקעי ומוליכים עיליים. שם התיעוד הוא הדרישה המרכזית.

קבלני פירוק מתקנים שמוציאים קווי ייצור שלמים. אצלם הכבילה היא זרם אחד מתוך כמה, והגיוני לתאם את הכול יחד עם יתר הזרמים מאתר הפירוק.

הטעויות שעולות הכי הרבה בכמות תעשייתית

בכמות גדולה כל טעות מוכפלת, ולכן אלה שווים יותר מאשר בערימה קטנה.

להניח שהזנה עבה היא נחושת. בתשתיות ותיקות היא לעיתים אלומיניום, וההפרש על חצי טונה הוא אלפי שקלים. בדיקה של קצה חתוך לוקחת שניות.

לשקול הכול יחד. ערימה שמערבבת הזנות עבות, מעגלי כוח, משוריין ותעלות מתומחרת לפי הנמוך. בכמות הזו זו הטעות היקרה ביותר.

לזרוק פסי צבירה עם הפח. הם נחושת חשופה ב-29 עד 32 שקלים, והם נראים כמו חלק מהלוח.

לתאם את הפינוי בדיעבד. ערימה שהצטברה בלי שהוזמן פינוי ממתינה לחלון הגישה הבא, ובינתיים תופסת שטח ומהווה סיכון.

להשאיר ערימה בשטח פתוח לאורך זמן. מאות קילוגרמים של נחושת הם מטרה, וגנבה באתר היא בעיה אמיתית בישראל.

לא לסגור מי מוכר. כשיש מפעל, קבלן וקבלן משנה, שאלת החשבונית צריכה להיסגר לפני האיסוף.

הגעה, ציוד ושקילה בכמות גדולה

בכמות תעשייתית הלוגיסטיקה היא חלק מההצעה ולא פרט טכני אחריה.

התהליך מתחיל בסיור ולא בתמונה. בכמות הזו תמונה לא מספיקה, כי מה שקובע הוא גם הגישה, גובה התעלות, מסלול ההוצאה וחלונות הזמן. הסיור חוסך הפתעות לשני הצדדים.

את הציוד אנחנו מביאים לפי מה שנדרש: רכב מתאים לכמות, ובמקרים של כבל מסיבי או ערימות כבדות גם אמצעי הרמה. זה נקבע בסיור.

השקילה היא במשקל מכויל ובהפרדה לפי זרמים. בכמות תעשייתית זה קריטי: אתם מקבלים פירוט שמראה כמה נשקל בכל קטגוריה ולפי איזה מחיר, ולא מספר אחד על המשאית.

בעבודות גדולות אפשר לפצל לכמה נסיעות ולשקול כל אחת בנפרד, וזה לעיתים עדיף: החומר לא נערם בשטח, והתשלום מתקבל בשלבים.

שאלה שחוזרת היא איפה נשקל החומר. בכמות תעשייתית השקילה נעשית במשקל מכויל, ובעבודות גדולות אפשר לשקול במשקל גשר ולקבל תעודה לכל נסיעה. מה שלא מקובל ולא מוצע כאן הוא הערכת משקל בעין על משאית, כי בכמות הזו טעות של אחוזים בודדים היא כבר סכום משמעותי.

התשלום מתבצע מול הגורם שסוכם מראש, עם חשבונית ותיעוד מלא בכל נסיעה.

השורה התחתונה לפני שמתכננים פינוי

שדרוג חשמל תעשייתי מייצר את החומר הטוב ביותר בזרם הכבלים, כי החתכים הגדולים מביאים את אחוז הנחושת לקצה העליון. על טונה, ההפרש בין פינוי מתוכנן לפינוי מאולתר הוא אלפי שקלים.

שלושה דברים קובעים את התוצאה: לבדוק מוקדם אם ההזנות נחושת או אלומיניום, לשקול בהפרדה לפי חתך ולא יחד, ולהוציא פסי צבירה לזרם שלהם.

ומה שקובע את לוח הזמנים אינו הכמות אלא הגישה. תאמו סיור בשלב ההחלפה ולא אחריה, וסגרו מראש מי הגורם שמוכר ולמי מופנית החשבונית.

אזורי שירות

אנחנו מבצעים פינוי כבלים תעשייתי בכל הארץ, כולל אזורי תעשייה בפריפריה. במרכז, בשפלה ובשרון הסיור מתואם לרוב בתוך ימים ספורים. בחיפה ובמפרץ, באזור ירושלים, בבאר שבע ובדרום התיאום לפי מועד.

בכמות של טונה ומעלה או בפרויקט רב שלבי אנחנו מגיעים לכל מקום בארץ כולל הגליל, הערבה והבקעה, עם הציוד שנדרש לכמות.